בלילה הכל קשה יותר.
זה גלגל חוזר... בבוקר אני לובשת את החיוך על הפנים
משתדלת לא להוריד אותו לאורך כל היום אבל בלילה כבר אין
למי לשקר, אני מניחה אותו על השידה ליד המיטה כדי
לשים אותו שוב כשאני מתעוררת.
זה לא שכל החיוכים מזוייפים, לעיתים זה חיוך אמיתי, אפילו רוב הזמן
אבל הכל זה עניין זמני, זה לא חיוך של אושר זה חיוך של שמחה ריגעית
שתכף תחלוף.
בלילות המחשבות כבדות יותר ואינטנסיביות יותר
רוצה להפסיק לחשוב לכמה זמן... זה מעיק עליי, זה משגע אותי,
אני מרגישה שהראש עובד שעות נוספות ולא מרפה.
רוצה שבוע אחד, רק שבוע אחד של שקט.
אני תמיד אומרת לעצמי "יהיה בסדר, חייב להיות..."
ואני באמת מאמינה בזה - אין אופציה אחרת!
זאת הסיבה שאני עדיין פה כי יהיה בסדר.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
