השבוע הנורא בחיי.
האם זה באמת מנחם שהמצב לא יכול להיות גרוע יותר?
אני לא כ"כ בטוחה...
קודם הריתוק הזה שאני לא מצליחה להתמודד איתו,
אני לא מפסיקה לבכות מהבוקר עד הלילה ובקושי מתפקדת.
אחר כך כאבי תופת ביד עד כדי פינוי למיון כי פיצצתי אותה
כדי להשיג גימל אחד מסכן כדי לצאת הבייתה.
בנוסף החברה הכי טובה שלי, היחידה שהבינה אותי ותמיד
ידעה לעזור השתחררה.
ואז השיא... גנבו לי את האייפון!!
לא מוצאת סיבות כדי להישאר.
הרבה פעמים חשבתי לעצמי שאין לי בעיה לוותר על החיים בקלות
אבל לא עד כדי לעשות מעשה קיצוני.
עכשיו המצב הרבה יותר גרוע, אני אפילו לא מאמינה שאני חושבת
מחשבות כאלה קיצוניות.
אשכרה תיכננתי את ההתאבדות שלי.
למה אני עוד פה?
עצרתי לשניה וחשבתי על המשפחה שלי ועל החברה הכי טובה שלי.
זה לא מגיע להם.
אתמול נסעתי עם זה שאני יוצאת איתו חזרה הבייתה באוטו שלו
התפללתי שיקרה לי משהו, ממש ממש התפללתי.
לא יכולה לשאת בזה יותר.
לא יכולה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
