תמיד רגילה שיש ממנו ריח קל של סיגריות, וכך גם ריח קל של סיגריות בחמש לפנות בוקר בשירותים במקרה ואני מתעוררת מוקדם לעבודה. מאז גיל שמונה לא הייתי נלהבת מהארומה של הסיגריות, זה החניק אותי אבל הוא אבא ולאבא תמיד יש ריח אינדיוודואלי. המגבות התלויות עם הזמן התחילו להריח לי כריח של סיגריות, מסריח, מחניק, רע ונהייתי ההפך הגמור מכנועה לדעותיו, מילותיו ודבריו, היום הדבר היחיד הקשור אליי התלוי שם (בשירותים) זה החלוק הישן שלי שהוריי הביאו לי במתנה לפני כשלוש שנים שאני לא לובשת וגם הוא מריח מסיגריות. שמתי לב שאין שמפו אז לבשתי אותו וזה הביא את מחשבותיי להמון דברים שחלפו על פניי ועברתי אותם בעבר ועל מחשבותיי התמידיות. איך שאני רוצה איך הבית שלי יראה, שירותים ובית נטול ריח של סיגריות, מרפסת - אם כבר לעשן אז רק שם.
ניקיון כפי שנוח לי, הסדר-בלאגן האישי שלי, שתמיד יהיה נקי אבל שיראה כאילו מישהו באמת גר שם, שתמיד תהייה לי ספל התה שלי ליד הקומקום מוכנה להכנה בלי שאצטרך להוציא אותה. שהשיש יהיה נקי ללא רבב, מבריק - כי ככה אני אוהבת אבל שתמיד יעמוד עליו משהו.
הספות - שתמיד יהיו כמובן נקיות ומסודרות אבל שיהיה עליהן הפליז שמתאים בצבע לספה ושאיתו אני אוהבת להתכסה בחורף.
לנקות כלים לפני שינה, לתלות כביסה מתי שאני מחליטה וכך גם לעשות אותה.
אני יודעת שאני גרה בבית שהוא לא שלי, סוג של מפלט עבורי כרגע, באופן זמני ביותר, החסכון שלי, אוספת סכום כסף מזערי כל חודש ממשכורת כמעט ומינימום (כיאה לסטודנטית במכינה) וכל גופי רוטט לרגל מחשבותיי על דירה משלי ואומר לי, חופש, עצמאות, פחות נוירוטיות, אחריות, לחץ תשלומים על כל דבר, מינוס בבנק, שעון מעורר כל בוקר בשש (לא שזה שונה מעכשיו). אבל בעיקר זה אומר לי - רעש כשארצה, חברים כשארצה, לימודים, בירה חופשי לכל החברה וסקס עם החבר בבית שלי ובמחינתי כאן ועכשיו , על השיש הנקי ללא רבב במטבח.
אני מודעת לכל האחריות, הלחץ, התשישות, ההחלטות - אבל אלו ההחלטות שלי, הלחץ שלי, האחריות ש-ל-י!
אני זאת שקובעת.
ועכשיו מתברר שנגמר לי השמפו אז הלכתי להשאיל אותו מההורים.
לילה טוב.
אן - מארי 3> .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
