כל המשפחה תמיד הולכת לטקסים אני הפסקתי, אני לא מוצאת את עצמי שם, אולי זה בתת מודע הכחשה אולי אני כל כך בפיגור בידע שזה כמעט לא אמיתי בשבילי, אולי לא הכניסו לי את זה מספיק לראש בתור ילדה.
תמיד חשבתי "מה זה קשור אלי?....למה אני צריכה ללכת לזה זה לא מעניין אותי..זה לא קשור אלי"...רק לפני 3 שנים גיליתי שסבא שלי ניצול שואה...
ניצול המשפחה היחידי שנותר לנו.
אף פעם לא שמעתי את הסיפור של סבא הוא לא מדבר על זה אף פעם.
אני רק יודעת הוא אחותו הגדולה ואבא שלו נצלו בעוד אמא שלו ואחיו הקטן דוד נספו..אני לא יודעת איך, ואני לא יודעת למה לא ידעתי את זה.
אבל אני יודעת העובדה שאני לא הולכת לטקסים זה מפני שאין לי את היכולות הנפשית להתאבל על אחרים כשאני לא יודעת את הסיפור ל סבא שלי.
אולי זה אנוכי אולי זה רע זו אני.
אמא מספרת את הסיפור ברפרוף...
סבא רבא שלי-צדוק, עבד ברכבות והיה חילוני,ולקחו את סבא ואת המשפחה לגטו..מחנה ריכוז ביוגיסלביה שם גדל סבא אך צדוק היה חילוני ולא נלקח איתם..אך יכל להעביר מסרים.. ויכל להבריח את סבא ואחותו הבכורה - לבנה, לסבא קוראים אברהם. אבל מעולם לא שמעתי איש ניגש אליו בשומו האמיתי כי פה, פה בארץ הוא מכונה ברצו.. כינוי.
דוד התינוק הקטן בן הזקונים של סביי נשאר מאחור עם אמו לא יכלו להבריח אותם עקב חולשה..לקחו אותם.. לאמא של סבא קראו רבקה..
אחרי 10 שנים צדוק הגיע לארץ ונישא אישה יהודיה שפגש בארץ שמה היה כשל סבתא רבקה..ולדודה שלי קוראים רבקה של שמה של האם הראשונה אם סבי.
זהו זה הסיפור אני לא יודעת איפה גדלו, או איך היה או כמה זמן היו שם..סבא שותק...והוא לא בריא כמו פעם אני מפחדת שלעולם לא אזכה לשמוע את סיפורו..אומנם שמעתי את של רבים אחרים..ניצולים שהיאו לנו ליסודי לספר בימי הזכרון...אבל מה אם לא אשמע את סבא מספר?
אבל יודעת שכנראה צדוק ורבקה (האישה השניה) ולבנה כולם פגשו אותי אך מעולם לא אני אותם..הרי סבא שהיה בן 8 ובקושי זוכר איך אזכור מעשה כבת 9 חודשים? לא אשאל את סבא..הוא בוכה כל יום שואה לא אכביד...
הפרוייקט שלי בפיתוח קול...למי שלא מכיר, וחבל.. "החיים היפים" זה אחד הסרטים היותר יפים ויותר אהובים עלי מכל הזמנים..סרט מרגש שמציג את השואה מעיניו של ילד הרואה את כל הכיעור שמסביבו במחנה כמשחק..-אבא שמספר לבנו שהמחנה בו נמאים זה משחק..ושעליו לצבוור נקודות בכדי לזכות בטנק..האב שמשתטה ולוקח סיכון רב בהתנהגתו רק כדי לשמור על עולם בנו..בעוד הם במחנה, האם נוצריה ומשפחה מהמעמד הגבוה..והאב, יהודי שטותי וחסר כל..כשהם מתאהבים, כשרק התחילה זרימתה של האנטישמיות שתקפה, מביאים את ילדם לעולם..כשגדל הוא הופך להיות הכל עבורם...לא מדובר בנער שמבין מה מתרחש..אלא בילד קטן..בן 5 אולי 6..וזה שיר הנושא..לא בחרתי אותו המורה שלי הביאה לי אותו וישר זיהיתי והתלהבתי..ואשיר אותו בסוף השנה במופע סיום שנה של מועצת החוגים פה באזור ביתי.. כי אסור לשכוח...נכון?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
