האם אי פעם אהיה טובה מספיק בשביל עצמי?

תמיד אהבתי לשקוע בעצבות, השלמתי איתה,

אז אני יושבת ושומעת שירים עצובים, ומנסה להוציא מעצמי טיפת רגש,

עצבות על סופים ועל התחלות, עצבות על חוסר יכולת לבטא את עצמי כמו שצריך ברגעי לחץ,

אני נתלת על מילות מפתח וקישור, ומנסה להיות מנהיגותית ומרשימה,

אבל כנראה שמעולם לא למדתי איך לזייף בגרות, בטח שלא בשפה שלישית,

אני מדברת ומוצאת את עצמי בוהה באויר, בריצפה, רק לא להתמודד עם הפחד קהל שלי,

המילים מתבלבלות, יוצאות לא מדויקות, מחסירות פרטים ומידע,

היא אמרה שהכי חשוב זה להראות כאילו יש לנו את הניסיון והידע, וידעתי שזו בדיוק הנקודה,

הנקודה החלשה שלי,

זה המרכז, שעליו מתאזן הכל,

ואני רק מנסה להעמיד פנים שיש לי את האומץ,

כי תמיד האמנתי בלזייף עד שזה יהפוך למציאות.

עוד עוד עוד דקה להגשמה עצמית.