בוקר שקט חוף ים מרוחק , הרעש היחיד שנשנמע הוא רעש מטוסים , כלבים הנובחים והמחשבות שרצות בראשי

רשרוש הלב ההוא , המטריד, שקט גם כן , מביטה בעוברים ושבים על מסך ההקרנה של חיי יודעת שלכל

אחד מהם נכתב תפקיד מסויים בסרט שלי . תמונה אחת תופסת אותי חזק חזק מחזירה אותי היישר

על נוף ילדותי ונדמה שככה פתאום גדלתי כשלמעשה הייתי בטוחה שהעולם עצר מלכת כבר מזמן . איזו שטות 

"לא טוב להיות האדם לבדו " הם אומרים אז הלכתי לנסות להוכיח שהם טועים ומצאתי את עצמי יושבת על שפת חוף ים המלח

או לפחות ממה שנשאר ממנו השמשיות הצבעוניות פתוחות לרווחה מגנות על ההמון מהשמש השורפת ומחייהם האפורים למחצה.

החולים מנסים למצוא מרפא ,הבריאים מנסים למצוא שלווה , ואני ? אני מנסה לראות אם אצליח להציף את החלומות שלי

כמו שצפים פה על הגב, ואז אני נזכרת שקוראים לו גם ים המוות , לא ממש בטוחה למה קוראים לו ככה ..

אולי אצליח להטביע בו את פחדיי , לא טוב להיות האדם לבדו הם אומרים .. ואישה ? טוב לה לבד ?

בתקווה שאני אצליח ללמוד למיצב הזה כמו שצריך כי אני באמת חייבת להצליח 

ובתקווה להמשך טוב יותר , יפה יותר , נעים יותר

אני .