אני רואה את עצמי אבל לא מסתכלת

זה כמו לשמוע אבל לא להקשיב

אני ? מה אני ? אני בובה על חוט בידיים של עצמי

מנסה להבין איך העולם המסתובב אבל לא איך אנשים חושבים

נו טוב , גמלי יש פינות עגולות ברגעים הכי חדים

זה עולם הזה , המטורף הזה

ששופט ומתייג בלי סיבה , מתי הפכנו לכאלה ?

כי זה פשוט נורא .

חלומות מתנפצים אנשים בוכים , משברים דיכאונות הם חלק מהשגרה

אונס ורצח ועוד אחד ועוד אחד .

תאונות .

ילדים יתומים שיאלצו להתמודד ולגלות לבד את העולם

שאפילו ביחד זו לא חוויה נעימה במיוחד

כי העולם הזה , המטורף הזה הפך אט אט 

אכזר.

בוקר  . .  . . .