קטונתי מלהבין אדם שמזמן הפסיק לברך אנשים שנכנסים ויוצאים בדלת,

את ההוא שמעדיף זמן איכות עם משחקי המחשב וטלוויזיה

כמו כל הדור הזה שגדל על אינטרנט והבטחות שווא והלך לאיבוד כבר מן ההתחלה..

את אלו המבזבזים זמנם בבניית ארמונות ומבצרים וירטואליים, מבלי להבין

שלמעשה ביצרו את נפשם המתרוקנת מן הסביבה והעולם האמיתי.

אלו שיורים באויבים מפלצתיים בעודם מנועים מלהבין שהמפלצות האמיתיות מתהלכות כאן על האדמה ..

קטונתי מלהבין את המניעה התמידית מחיבוק של אמא והניתוק הרגשי שלכאורה הופך את הכל פשוט יותר.

קטונתי מלהבין איך טלפון אחד מאולץ בשבוע לדרוש בשלומו של אחר מצליח לשמור על מצפון שלם מלהתייסר.

לעולם לא אבין ולא אסלח על בריונות, על ילדים מתאבדים למול מצב חברתי וחסכים רגשיים.

על הורים אדישים, על ״מהפך הבריאות״ של מקדונלדס ועל תעשיית הבשר המפוקפקת.

וכנראה שלעולם לא ניתן לנצח את השיטה.

גם אם ארצה בכל מאודי, גם אם אקום ואמרוד - הרי זה אף פעם לא באמת מספיק 

אני שחזרה מהגיחה ונהתה ואפילו מאוד ולא מבינה למה היא משתגעת

למה היא מקנאת לו כשהיא רואה אותו ואותה אפילו שהיא בטוחה שהיא המשיכה הלאה .....