דניאל אמור לחזור מהצבא היום, ואמא מכינה לו את עוגת התפוזים שהוא אוהב. 

מבעד לחדר של דניאל אפשר לראות את העצים בגינה.. את עץ התפוחים הגדול ומאחוריו מציצים להם התפוז והתאנה.

יצאתי אל הג'ונגל שבגינה האחורית ובחרתי שני תפוזים עגולים, כתומים-כתומים, גדולים ועסיסיים. "הנה אמא", הנחתי את שני התפוזים על השיש הלבן וישבתי על הכיסא הצמוד לשולחן. "מתי דניאל חוזר?" הוספתי ושאלתי. "הוא מתעכב בבסיס, היה להם תרגיל הבוקר והוא יחזור מיד כשהוא יסיים" "טוב. את צריכה עזרה?" חשבתי להוריד מאמא את המעמסה. "בטח מתוקה, תוציאי קמח ואבקת אפייה, ותשמני תבנית". הוצאתי את הדברים מהארון ופתחתי את הרדיו.

תוך כדי שאמא מערבבת את המוצרים במערבל, סחטתי את התפוזים במסחטה הצהובה. אין כמו ריח של מיץ תפוזים סחוט טרי. אחרי פחות מעשר דקות העוגה כבר הייתה בתנור ואני ואמא התיישבנו לראות טלוויזיה. בערוץ 2 שודרה תכנית בישול, והכינו עוף ביין. חשבתי שזה רעיון נחמד לארוחת ערב, ושאשאל את דניאל כשיחזור.

אמא נמנמה ואני בחנתי איך המנחה מפרק ומתבל את העוף.

כעבור חצי שעה, כשהתנור צפצף ואמא הוציאה את העוגה כדי שתצטנן, התחילה מהדורת החדשות המוקדמת. "ערב טוב" פתחה הקריינית הבלונדינית את המהדורה בפנים רציניות והמשיכה לדבר על כל מיני דברים שקרו היום. "תרגיל של גדוד לביא שהתרחש בצפון שובש לפני שעות אחדות כשמטען של אחד החיילים התפוצץ. הפיצוץ שנוצר גרם לפציעתם של כחמישה עשר חיילים, מתוכם שלושה עשר קשה ושניים בינוני. במסגרת האירוע נהרגו ארבעה חיילים, שמם עדיין לא הותר לפרסום." "רותם תגבירי!" שמעתי את אמא צועקת מהמטבח ולחצתי על כפתור הווליום חמש פעמים.

"הודעה טרם נמסרה למשפחות ההרוגים" הקריינית המשיכה ואמא באה לסלון ונעמדה מאחורי.

שתי דפיקות בדלת הן הדבר האחרון שאני זוכרת, אחריהן הכל היה טיפה מבולגן ומעורפל.. חייל ושוטרת, אמא בוכה בהסטריה ואני יושבת ובוהה מחלון חדרו של דניאל על החצר האחורית.

זה כל מה שנשאר ממנו..

חדר, נוף, זכרון

ועוגת תפוזים.

 

-

 

יש אנשים שיום הזכרון עובר ליד הכתף שלהם

יש אנשים שאיבדו מישהו, ובשבילם זה יום חשוב במיוחד השנה

ויש אנשים

שכמה שהם ינסו להבין את הכאב ולהתחבר למשפחות השכולות

הם פשוט לא יצליחו לעכל את כולו.

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=754187&year=2012&month=4