לילה , שני , חוסר בשינה , הרבה מחשבות

שיר של ביטלס מתנגן ברקע פעם כוס שוקו פעם כוס תה חם , סוכרזית אחת 

עייפות , עייני נעצמות אך בבוא הרגע אני מתייסרת שעות עד שנסגרות

לחץ , עומס , צפיפות מבחן ובוחן ועוד אחד ועוד אחד אהע וגם יש תעבודה הזאת ומחר את זאת

וללמוד לפה וללמוד לשם ושיעורי בית כאן ושיעורי בית שם 

כמעט ואין לי מרגוע , רגעים שקטים , 

חוץ מבבוקר שהחלטתי לקצר את שעות שנתי לטובת השקט ההוא להתעורר בשש כול בוקר שכול הבית ישן

להכין כוס תה , סוכרזית אחת ולהנת מהשקט .

או בלילה שמאוחר רק אני והשמיכה , להרגע , 

ואז שאני כבר ממש עייפה וחושבת על איך אקום מחר

אני יודעת שהגיע 

הלילה 

לילה טוב בלוגרים , מקווה שאתם לא מיואשים ממני

שלכם תמיד , אני .

אני רואה את עצמי אבל לא מסתכלת

זה כמו לשמוע אבל לא להקשיב

אני ? מה אני ? אני בובה על חוט בידיים של עצמי

מנסה להבין איך העולם המסתובב אבל לא איך אנשים חושבים

נו טוב , גמלי יש פינות עגולות ברגעים הכי חדים

זה עולם הזה , המטורף הזה

ששופט ומתייג בלי סיבה , מתי הפכנו לכאלה ?

כי זה פשוט נורא .

חלומות מתנפצים אנשים בוכים , משברים דיכאונות הם חלק מהשגרה

אונס ורצח ועוד אחד ועוד אחד .

תאונות .

ילדים יתומים שיאלצו להתמודד ולגלות לבד את העולם

שאפילו ביחד זו לא חוויה נעימה במיוחד

כי העולם הזה , המטורף הזה הפך אט אט 

אכזר.

בוקר  . .  . . .

התשובה היא "כן " אבל הפה לא מדבר , העייניים הם מסתירות 

הגוף מתחבא ורק הלב צועק חזק כאלו מנסה לצאת מהמקום ולהתחיל לרוץ . .  

ככה זה , לאהוב אותך .

"