יכול להיות שטעיתי שנכנסתי לך לחיים. יכול להיות שטעית כשהובלת אותי אל המפתן.

יכולנו להיות במקום אחר עכשיו, אתה, אני .. אני יודעת, על טעויות משלמים, 

המחיר, יקר הרי ככה זה כשמאבדים. לא, זה כבר לא משנה, הלב רעב, הלב כואב, אבל משהו חדש תמיד מתחיל.

אני כבר לא מתווכחת רק מצמידה לאף פרחים טריים מסניפה געגוע וורדים לבנים.

כבר לא דוהרת על כבישים, פחות כותבת לך מכתבים, אין לי כבר מה להפסיד - אותך הפסדתי, ונותרו לי - החיים.

שוב מחפשת נשיקות וחיבוקים, מצטטת שורות של אחרים - יכול להיות שטעיתי שנכנסתי לך לחיים.

מה עושים תגיד לי מה עושים? עד מתי נמשיך להעמיד פנים?

אני מחזיקה את עצמי לא לשבור דבר, לא גיטרות, לא ת'לב ולא  את הפנים שלך.

הרי יכול להיות שטעיתי שנכנסתי לך לחיים, , אבל היו לנו זמנים יפים, יפים, יפים..

ואחרי הכל, לא טעית שהובלת אותי אליך, בשבילים הדקים,. ו

כך או כך, אני כבר בטוחה, שלא טעית שנכנסתי לי לחיים