למה כשאני מתווכחת עם אמא שלי לגבי עניין מסויים, אני תמיד מרגישה רע?
היום אמא שלי ראתה במקרה תמונות שלי עם אנשים בפייסבוק. היא ראתה כמה תמונות שבהם הצלמתי עם בנים.
והיא שואלת: "האם הם לא ניסו לנצל אותך מינית?" ואני כזה "ממש לא" והיא חזרה על השאלה הזאת אחרי כל תמונה שהצטלמתי עם בנים.
אני מכירה את האנשים האלה כבר שנתיים. אני עובדת איתם בצבא ולא קורה שם כלום. אני רק מיודדת איתם וזהו.
אני לא מאלה שמתחבקות עם כל אחד ומנשקת כל אחד שאני רואה ברחוב.
להפך אני נמנעת כמה שיותר לחבק אפילו את החברות שלי אני בקושי מחבקת.
אני מבינה שהיא רוצה להגן עליי, אבל לפעמים אני מרגישה שזה יותר מדי ואפילו מיותר. אני לא אומרת שאני יודעת הכל.כי אני לא.
אבל אני מרגישה שהיא צריכה קצת יותר לסמוך עליי ולתת לי להחליט בשם עצמי.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהבת אותה. והיא אמא שלי ותמיד תהיה. אבל אני בת 20 עכשיו אוטוטו אני משתחררת מהצבא.
ואני רוצה להיות יותר עצמאית.
נראה לי היא יותר דואגת ממה שאנשים בפיליפינים יגידו על התמונות שלי בפייסבוק. ואני כזה "למה כל כך אכפת לך ממה שהם חושבים, אני לא עשיתי שום דבר רע ולא קורה שום דבר"
זה מה שהכי מעצבן שהיא כל הזמן תחשוב על התדמית שלי שלה בעיני הקהילה הפיליפינית.
אני לא יכולה ללבוש מה שבא לי נגיד לכנסייה כי אנשים יחשבו ככה וככה. אני לא יכולה להגיד את זה ואת זה כי אנשים יחשבו ככה וככה.
אני לא חושבת שהיא מקבלת את מי שאני 100% אבל אני מסתפקת לפחות ב60%.
לפעמים פשוט לא בא לי לשתף אותה בדברים טובים שקרו לי כי היא כמעט תמיד רואה את הצדדים השליליים.
אני מקווה שנוכל מתישהו להתגבבר על זה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
