הגבר שאהב נשים

כן, זה אני, הגבר שאהב נשים.

 אני מצית לי סיגריה יחד עם המרטיני, שם איזה קטע טוב של מינגוס ומתחיל לכתוב.

הגיע הזמן שאכתוב את עלילותיי.

המינגווי, קרואק, מילר, בוקובסקי ועכשיו גם אני. ותסלחו לי שאני ממקם את עצמי באותה שורה כמו ארבעת האחרונים הללו. זה אכן מוגזם אבל בוא נאמר שהם ישמשו לי כהשראה.

אז אני הוא הגבר שאהב נשים, כמו שמו של הסרט הזה של טריפו משנות השבעים. בסוף הסרט הגיבור מת, אבל היי, כולנו נמות בסוף.

בסך הכל, זה עניין פשוט מאוד - אני אוהב נשים מכל הסוגים ומכל המינים. אני אוהב אותן עם שיער ארוך או שיער קצר, אני אוהב אותן עם חזה גדול או חזה קטן, אני אוהב את הקול שלהן ואני אוהב את החיוך שלהן ואת הצחוק שלהן ואעשה הכל כדי להוציא מהן חיוך או בת צחוק.

ובעיקר, אני אוהב לראות נשים גומרות. תמיד אני מרגיש שזה מקרב אותי קצת יותר לאלוהים. ואני בכלל לא בטוח שאלוהים קיים, אבל אם הוא קיים אז זה בוודאי ברגע הזה, הכמו מיסטי, בו אישה גומרת. אני חושב שאני אכתוב על זה עוד רבות, אז בנתיים לא אכביר במילים.

נשים תמיד מתבלבלות בין גבר שאוהב נשים לבין גבר סליזי. אני אישית שונא את המילה הזו, במיוחד שהיא מופנית כלפיי. וכן, זכיתי כבר להקרא "סליז" כמה וכמה פעמים בחיי. הסליז הוא כזה שאינו בוחל באמצעים. הוא רוצה לזיין לשם הזיון, לדחוק איברו לחור כלשהו, ובמבחינתו אישה היא אובייקט ותו לאו. 

גבר שאוהב נשים, לעומת זאת, הדבר האחרון שמעניין אותו זו החדירה. הוא אפילו חושש ממנה מעט, כי זו יכולה להפיג קצת את הקסם, ולהפוך הכל לטכני, למרות שלא בהכרח.

הגבר שאהב נשים מתאהב כל פעם באישה שאיתו, ואולי זו חלק מהבעיה שלו, מכיוון שהוא רק מתאהב, אבל שזה מגיע לשגרה, לחיי היום-יום, הוא זקוק לריגוש ולכן משתעמם מהר. 

אני, בדימיוני, מחכה לאחת, שאעריץ כל כך את ישבנה המתוק, שלדידי, כל רגע שאלטף אותו ואצלול בין ירכיה יהיה זה ריגוש שיביס כל שגרה משעממת.

היו מקרים כאלו, שמצאתי נערה כזו, אך היא חמקה מידיי, כי אותן נימפות, חמקמקות המה. ובהקשר למשפטי זה האחרון, אני תוהה, ביני לביני, האם עליי רק להתקדם בזמן או שמא עליי לשתף אותכם, קוראיי הנאמנים, עם עלילותיי הפרועות מהעבר. 

אני אשן על זה ואגיע להחלטה..