מי שלא יבין מה הולך בפוסט הזה מוזמן פשוט לקרוא את מה שכתבתי בפוסט הקודם..
אחרי שבכיתי כל הלילה בערך (גם מתוך שינה כאניראה) וחלמתי שהחבר שלי זורק אותי, קלטתי משהו מאוד בסיסי. אני מאוד פגועה אבל הוא אמר לי את האמת. אני לא אוהבת את האמת, אבל האמת מנחמת. קמתי בבוקר כמו חדשה וקלטתי שאני לא תלויה בו ואני עושה כאילו אני כן. כן אני אוהבת אותו והכול אבל זה ממש לא קשור אחד לשני. ברור שאני אשמח למערכת יחסים יותר מחייבת.. בעצם אני לא באמת יודעת מה זה. טוב לי, ואם זה התקופה הקשה שצריך לעבור, אני אעבור אותה. מצד שני הרמיזה שאם זה לא מתאים לי אני יכולה לעזוב אותו הייתה ממש לא במקום. ממש.
אני חושבת שלא הגזמתי בתגובה שלי. התגובה שלי הייתה הכרחית להמשך תהליך הקבלה. בהתחלה זה הכחשה ודיכאון ואחרי זה זה קבלה והתחדשות.
בסך הכול אולי.. זה טוב לי? הרי בתחילת החופש ממש רציתי התחלה חדשה.. למצוא עבודה, ללמוד, להפסיק לעשן. אז אולי הגיעה הזמן להפסקה קצרה מיחסים קרובים. זה לא אומר שאני רוצה אותו מחוץ לחיים שלי, אלא שאני יכולה, בצורה אגואיסטית, לנצל את העובדה שהוא מחפש ריחוק. אולי זה יתן לי מקום, פעם אחת בחיים שלי, לדעת שיש לי מקום בטוח לחזור אליו אחרי שאני מתרכזת במשהו שהוא לא אהבה. אני מקווה שכמו שאני קיבלתי את מה שעובר עליו, הוא יקבל את מה שעובר עליי.. (אף על פי שאני עדיין חושבת שהניתוק שהוא עשה מוגזם וילדותי, אבל זאת אני).
מה שיקרה כרגע זה שאני אתן לו את הזמן שלו, ולא אציק לו.. ואולי באיזשהו מובן אני מרגישה זונה בהזמנה, אבל שוב אולי אני מגזימה.
חשבתי על זה הרבה זמן ונראה לי שנהייתי הרבה יותר אימפולסיבית בזמן האחרון כי אני בקושי צורכת את הניקוטין שאני רגילה אליו. שלא לדבר על אלכוהול או כל סוג אחר של סטלה. אולי מיהרתי לשפוט אותו ולהוכיח אותו במקום לנתח את המצב. אני תמיד אימפולסיבית אבל איכשהו הרשתי לעצמי באמת לענות לו באמת את מה שחשבתי באותו הרגע, וזה לטעמי שווה את כל השטות הזאת.
אנשים! אסור להיות תקועים בעבר! למדתי את זה בדרך הקשה לפני מלא זמן ועכשיו אני חוזרת לזה. התחלה חדשה תמיד יכולה להביא איתה משהו חדש וטוב גם אם זה אומר לותר על משהו בסיסי שהיה לנו. אם לא נתקדם לא נדע! לחיי התחלות חדשות! לחיי קריאת ספרים, התמסטלות על חוף הים או ניקיון מסיגריות, זה לא חשוב!! העיקר לעשות מה שעושה לנו טוב.
הדבר האחרון שהייתי רוצה לציין, זה שהוא מתעסק בלהתבגר ולהשתנות וכל מיני דברים כאלה. מצד אחד אני ממש מבינה אותו ואולי אפילו הייתי עושה אותו דבר במקומו אבל בכל זאת.. נראה לי שהוא לוקח את זה למקום המאוד דיכאוני והסגור. אולי אם הוא כבר הוא עובר את התהליך הזה לבד, שינסה גם לא לרצוח את עצמו מבפנים. אבל הו אם איי טו לשפוט?
אז שיהיה לכולכם יום מקסים ומלא התחלות חדשות. תעיזו לשנות, ותעיזו לא לברוח למקום הרגיל והבטוח. אל תתחרטו אל שום שטות, כי כולנו בני אדם.. ואני שמחה להגיד, שזה הפוסט הראשון מיני רבים שהיו בזמן האחרון ,שאני מסיימת עם... אשכרה.... באמת וברצינות..... עם
.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
