צנצנות

יש קטע כזה ביחסים בין בני אדם, כל אחד ממלא תפקיד. בגלל שיש המון סוגים של יחסים כל תפקיד הוא אחר ומשתנה בהתאם..

בקשר שלי אני ממלאת את תפקיד ה"מעיק", או כך לפחות נדמה לי..

חברתי הטובה (נקרא לה.. פיונה D:)אומרת שזה לא נכון וגם אם כן אז תפקידי עדיף מתפקידו. בכל אופן אני לא אוהבת את זה.. כיאה לתפקיד ה"מעיק" אני מרגישה מעיקה ושהלוואי והייתי במקום השני.

לעומת זאת בקשר אחר, אני היא ה"משחקת". זו שמפרפרת אותו, משאירה אותו באוויר וגורמת למוח שלו לעבוד שעות נוספות. גם את זה אני לא אוהבת.. זה רשע מצידי. אבל זו פעם ראשונה להרגיש את היחסים מהצד השני.. ולהרגיש ש"רודפים אחריך".. זה  נחמד.

עכשיו אחרי שבלבלתי אתכם לגמרי אני אסביר

יש מישהו שהכרתי.. ומנגד מישהו שהכיר אותי. אני שוב מסבכת.. לא חשוב אתם תבינו לבד

אז כרגע יש לי קשר ידידות עם מישהו מאוד.. מאוד מאוד אדיש.. זה יותר אדיש מאדיש,

שמתי לב שביחסים שלי איתו אני מרגישה מעיקה.. הוא אדיש ואני מנסה.. והתחושה המידייית היא שאני מנסה יותר מידי..

גם אם זה לא נכון כמו שפיונה.. זו התחושה. לטענתה הבעיה היא בו.. הבעיה היא האדישות וחוסר הזרימה שלו ולא בי, באיזה שהוא מקום אני מבינה שהיא צודקת ואני לא צריכה להצדיק את זה שנאי נחמדה אליו ויוצרת נושאי שיחה אבל איכשהו אני עדיין מרגישה מעיקה. שלא תבינו לא נכון כן.. אני לא מציקה או רודפת.. אבל כן כאילו אני מנסה יותר מידי.. משהו שאני עובדת עליו חזק מאוד ולא נותנת לעצמי לעשות יותר.

לחזור מבית ספר, או מיציאה, לחשוב אחורה ולהבין כמה דברים היית צריכה לעשות אחרת.. להיות.. אדישה יותר..

לא ללכת לכיתה שלו יותר מידי.. לא לפנות אליו יותר מידי.. לא לצחוק כל כך מהבדיחות שלו.. 

אני עוד עובדת על זה..

כל זה לא היה נורא כל כך אם הוא לא היה אדיש כל כך..

השתיקה הזאת שלו.. משגעת אותי.. 

אחרי שיחות מעמיקות על כך עם פיונה (שגם היא אדישה במידתה שלה) הבנתי משהו..

כשאתה בקשר עם מישהו אדיש ואתה לא כזה.. אתה ממלא תפקיד. התנהגות של חבר של האדיש.. הופכת ל.. התרגשות יתר..

עכשיו מכאן זה מושלך על כל שאר מערכות היחסים הקיימות.. ברגע שצד אחד ממלא תפקיד מסויים.. בדרך כלל הצד השני ימלא תפקיד מנגד בהתאם.

כאן הסתכלתי על קשר אחר שיש לי, גם הוא עם בחור אך כאן המצב שונה

אפשר להגדיר את זה בכך שהוא.. די.. מתחיל איתי נגיד (למרות שאי אפשר לקרוא לזה "מתחיל איתי" כשזה נמשך שנה כבר.. אבל לא חשוב)

בקצרה כאן אני ממלאת תפקיד אחר לגמרי ממה שאני רגילה ואני לא ככה בגלל האופי שלי או כל דבר כזה.. אלא.. בגלל מה שהוא.

ברגע שהוא נכנס למשבצת של.. "רודף אחרי" נקרא לזה, בנוסף למרכיב חיוני שלפיו אני לא בדיוק בעניין זה הפך אותי למישהי שמשחקת בו.

היחס שלנו אל האדם השני יוצר את היחס שלו אלינו.

נקודה למחשבה.

זה מסתובב לי בראש כבר מאתמול

וכנראה שאני אעצב את הבלוג עכשיו.. איחולי הצלחה ורעיונות יתקבלו בברכה ;)

צ'או

ג'ינג'ר ;)