צנצנות

קשה לי יותר מכל שנה

אולי כי המסע לפולין קרוב מתמיד

בטקס של אלו החזרו מפולין בכיתי המון

כל שיר, כל קטע מצמרר עורר גל חדש של דמעות ששטף אותי

ואז החלטתי שאני לא מסוגלת לחזור לבית הספר

הלכתי הביתה

ובכיתי

בכיתי כל הדרך והבנתי שלא חשוב כמה אני אבכה 

אולי לעולם לא אצליח להבין את גודל האסון

כבר לא יכולה לחכות למסע לפולין

גם אם לא אצליח אני לפחות רוצה לנסות להבין

להיות שם, לכבד, לבכות, לראות, לשאול, לצעוק, להשבר ולהתרומם מחדש

מדהימים אותי הסיפורים של אלה ששרדו והגיעו הנה

ציוניים מתמיד. להקים את הארץ שלנו.

אסור שיקרה שוב.

אסור לשכוח.

ג'ינג'ר