צנצנות

הסבלנות הזאת שאני מעריצה כל כך, של האנשים הנעימים.

אני אוהבת ומעריצה את האנשים הנעימים. אלו שבכישרון רב מצליחים להיות סבלניים ורגועים מבלי להגיע לאדישות

זה תמיד היה המודל שלי

ותמיד הייתי בטוחה שאני אצליח אבל המאורעות האחרונים הוכיחו לי אחרת.

ההורים לא היו והייתי צריכה לשמור על האחים, כמעט איבדתי עשתונות. הייתי על סף התמוטטות עצבים.

הדבר העיקרי היה שהאח הגדול ביניהם זה שהיה אמור לעזור לי- הוציא אותי ואת אחיו האחרים מדעתם ולא הפסיק להציק.

כל כך התעצבנתי. הייתי צריכה לקלח ולהאכיל את כולם, לדאוג שיתארגנו ושיתנהגו יפה ושיגיעו לארוחה ובמקביל לארגן דברים לערב שתיכננתי עם חברים

והוא מציק להם! גורם להם ליצרוח! רב איתם על המחשב כמו ילד קטן!

אחרי שנגמר והם הלכו לסבתא, אני באפיסת כוחות התחלתי לחשוב על כל מה שהלך שם.. ניסיתי לא לצעוק באמת שניסיתי, אבל הם לא הקשיבו! רבו בלי להפסיק ועשו בלאגן בכל הבית. הבנתי שאין בי את השלווה התמידית שתמיד ניסיתי להקנות לעצמי.

מכאן התחלתי לחשוב רחב יותר.. איפה אני עוד לא שלווה כמו שרציתי?

עם אמא. היא באמת בנאדם שמוציא אותי מהכלים בין אם בבקשותיה הבילתי הגיונייות ובין אם בשאלות המטופשות שמעצבנות אותי ואפילו באיך שהיא אוכלת. ובדרך כלל לפני בגרויות שאני גם ככה כבר לחוצה הכל מתעצם ואני הופכת למשהו שאני לא רוצה להיות.

האני שאני רוצה להיות, הייתה נוהגת בשלווה תהומית. לא מתעצבנת, לא צועקת, לא עושה פרצופים ולא נוהגת בציניות עוקצנית.

אבל האני שעכשיו עושה את כל אלה, כשאני מתעצבנת על אמא או אל מישהו מבוגר ממני אני לא צועקת אבל הופכת לציניקנית מדופלמת. זו התכונה שהכי מפריעה להורים שלי, אני לא מבינה למה, זאת אומרת אני כן מבינה למה אבל אני לחלוטין חושבת שעדיף שאני אהיה ציניקנית ואתחכם כשאני עצבנית במקום שאני אצעק או אתחיל לבעוט בדברים כמו שאחי עושה.

אחרי שהאחים הלכו באותו יום שאיבדתי עשתונות המשפט הראשון שיצא לי להגיד היה "בחיים לא יהיו לי ילדים!" ככה, בלי לחשוב.

כששמעתי את עצמי אומרת את זה הבנתי שהאמונה והרצון הזה שתמיד היו לי לגדל את הילדים שלי אחרת עומד כעת בפני סכנה גדולה. הרי בשביל לגדל אותם כמו שאני באמת רוצה אני צריכה את השלווה התהומית והסבלנות האין סופית. בשביל להתמודד. ועכשיו משהבנתי שאין לי אותן זה מערער את כל מה שחשבתי, רציתי והאמנתי בו עד עכשיו.

כן אני יודעת שלדבר על ילדים זה מאוד רחוק, אבל אני צריכה את זה גם לפני שיהיו לי ילדים. אני בלב שלם מאמינה שזו הדרך להתמודד עם דברים ולפתור בעיות. ולא לצעוק ולהוציא את האנרגיות הרעות שלך על מישהו אחר.

אחרי חשיבה של הרבה זמן החלטתי שאני לא מוותרת. אני רוצה את זה ואני אשיג את זה. וכמו בכל דבר אני אעבור תהליך, אני מתכוונת לפתח את הסבלנות שלי ולהעצים את השלווה שלי.

לחיות בלחצים ומתחים לא עושה לי טוב, זה לא עושה לאף אחד טוב.

אני מניחה שזה יהיה קשה בהתלחה ושאני אאלץ להתמודד עם דברים לא קלים אבל מעכשיו אהיה שלווה.

בהכוונה לכך שהשלווה הפנימית תקרין החוצה ותעזור לי לחיות איך שאני רוצה. ברוגע.

סבלנות. רוגע. איפוק. הבנה. שלווה. נינוחות.

מעתה כך אנהג.

ברוח יום כדור הארץ- לשעה אחת כבו את האור, את המחשב, את הטלוויזיה, שבו, תנוחו, הרגעו, תנו לעצמכם קצת זמן לבד, להתחבר לעצמכם, להתחבר לעולם.

סוואדיקה

ג'ינג'ר 3>