צנצנות

"הלו?"

"היי ג'ינג'ר, זאת אחות של אורטל"

"הו היי ליאור"

"זאת אחותה השנייה האמת.. תקשיבי, סבתא של אורטל נפתרה"

הנסיעה ערכה כמו נצח

מתקשרת לרעות להודיע לה

הלב שלי דופק

הגרון חנוק מדמעות

אני נכנסת בדלת

עולה למעלה

היא ישנה

מחבקת אותה

היא מחבקת אותי חזרה

מסתכלת עליי

מחבקת שוב

"אוקיי אני לא חולמת"

גם רעות הגיעה

ישבנו שלושתינו בחצר

שותקות

זה האבל באוויר

הבית חשוך

כל אחת מהאחיות יושבת עם עצמה במקום אחר

לא יודעות מה לעשות

אף אחד לא יודע מה לעשות

עוד חיבוק

עוד נשיקה

"אם את צריכה משהו, כל דבר, תתקשרי"

"תודה"

הן נוסעות להלוויה

אני לא יודעת איך היא מתמודדת עם זה

באיזה צורה היא תיקח את זה

כמה זמן יקח לה לחזור לעצמה

יש מתכונת ביום שישי

ומבחן בשלישי

איך אפשר בכלל לחלום על לבקש ממנה לחזור כל כך מהר לשיגרה?

ואיך אפשר לעזור?

אני לא חושבת שאפשר באמת לעזור

רק להיות שם לצידה

מלמדים אותנו לקרוא ולכתוב

ולפתור משוואות

אבל אף אחד לא מלמד אותך איך להתמודד עם האבל

אף אחד לא יודע איך להתמודד עם האבל