ועכשיו נדמה שהיא נרדמה בשמירתה עליי
ונדמה שאני נרדמתי בשמירתי עליו
ולא רק עכשיו
אולי לא שמרתי עליו מעולם כי מעולם לא היה שלי
בשבוע שלפני היו תוכניותי אחרות
פעולות מדוייקות שיביאו אותו להיות שלי
חולומות ספק פנטזיות ספק הזיות על מה שיקרה בכל רגע ורגע
ואיך זה יקרה
איך זה ירגיש
הבגדים. המבטים. הריחות. התשוקות.
ובדמיוני הכל קורה והכלל ממשי וחי כל כך
במציאות הכל מת ואדיש ומעורפל
לא. לא מעורפל. בעצם ברור לגמרי
אבל את זה אני לא אוהבת
משהו עמוק בתוכי מבין שזה לא יקרה. שזה אפילו לא הכיוון.
אבל השאר מסרב להקשיב.
הולכת לפגוש את אורטל וניב
הלוואי שיכולתי לספר להם דברים אחרים. חוויות אחרות.
איך זה קרה.. כמה טוב לי עכשיו וכמה אני מתרגשת.
אבל אני לא.
אין שום דבר לספר ואני לא מתרגשת רק מרגישה רע
איך כל שיחה שלי איתו נגמרת בהרגשה רעה?
בעצם כל דבר איתו מסתיים ככה
היה לי כל כך כיף באילת אבל עכשיו באוטובוס חזרה
אני מרגישה רע כל כך
כל האנרגיות דועכות להן ואני נשארת מותשת חסרת כוחות
כי ברע הזה בידיוק כשאני עוברת על הכל חזרה אחרוה בראש
ומסתכלת על הדברים מבחוץ
אני מבינה שלא
זה לא יקרה
זה לא הכיוון
פשוט לא
רק בראש שלי זה חי נושם ובוער
אבל רק בראש שלי
מועקה במקום אהבה
כינוי:
ג'ינג'ר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
