צנצנות

ראיתי את אפקט הפרפר אתמול

בעל כורחי

ממש פחדתי

לא רציתי לראות אותו בכלל

היה בית ריק וכל החבר'ה התאספנו

2 לפנות בוקר, היה חשוך לגמרי

חלק על סדינים עלהרצפה וחלק על ספות

תחילה הייתי לבד על הספה

אחר כך חברה באה לשבת לידי

וממש ממש ממש פחדתי

אני שונאת לפחד

לא רואה סרטי אימה בגלל זה

בניגוד לאחרים אני לא מפיקה שום דבר חיובי

באיזשהו שלב הסרט כבר נהיה פחות מפחיד

אבל פשוט סובב לי את הגלגלים במוח כל כך מהר

גם אחרי הסרט

פשוט היה לי כל כך הרבה על מה לחשוב

פ' הקפיץ אותי הביתה יחד עם רון

ומזל שרוו היה צריך אוכל לדג

ב4 וחצי הגענו אלי הביתה והוא נכנס איתי בשביל לקחת אוכל

אחרת פשוט הייתי מתה מפחד

הסרט הזה גורם לי לחשוב מה היה קורה אם בכל רגע קטן בחיים שלי הייתי פועלת אחרת

תחילה אני חושבת על החלטות ודברים חשובים שעשיתי בחיים

אבל לאט לאט האפשרויות לרגעים גדלות וגדלות ופשוט מכסות כל מאית שנייה מחיי

ואני כבר לא שולטת בזה

יותר מזה,

לא החלטות שלי- צעדים של הסביבה שלי

שכאן זה כבר לא בשליטתי

אולי אני לא יכולה להצביע כל דבר ספציפי שגרם לי להיות מי שאני

אבל יש גם הרבה דברים שאני כן יודעת בוודאות שגרמו לי להיות מי שאני

לאו דווקא לשלילה

מה משפיע על חיים של בנאדם?

מה הופך את הרוצחים הכי גדולים לרוצחים?

מה הופך אנשים משוגעים למשוגעים?

מה הופך אנשים טובים לטובים?

מה הופך אדישים לאדישים?

יכול להיות שבאמת אם משהו קטן בעבר שלי היה משתנה לא הייתי אני כמו שאני עכשיו?

אני מניחה שכן

אבל המוח שלי לא מפסיק לחשוב על זה

יותר מזה

כל דבר, צעד הכי קטן שאעשה עכשיו

ישפיע על העתיד שלי

אם בצורה מינורית

ואם בצורת רבת עוצמה

איך פועלים מכאן?

מחשבים כל צעד 5 פעמים?

מפסיקים לעשות צעדים?

עושים צעדים פזיזים?

הוא אמר לי אתמול שהיה מעדיף להיות טיפש,

להפסיק לחשוב

שהחיים הרבה יותר קלים ככה

הוא צודק

אבל ככה כל המשמעות מתבזבזת