צנצנות

אם הייתי כותבת את הפוסט הזה אתמול הוא היה נראה ככה:

את כמו עוגה
כולם אוהבים אותך

רק כמה דפקים פה ושם

שונאים אותך

אבל זה ממש אחד למליון"

לאור השנאה שלו לעוגות הייתי חייבת לשאול אם הוא בעצם אומר שהוא שונא אותי כמו עוגה

ואז הוא אמר-

"לא..

אמרתי שיש כמה דפוקים בעולם שלא אוהבים עוגות

ויש כמה דפוקים בעולם שלא אוהבים אותך"

אני לא בטוחה שזה יהיה מוגזם להגיד שזה הדבר היפה ביותר שאמרו לי אי פעם

זה היה חמישי בערב
ואז יצאנו
רק פ' אני ועוד שלושה
ישבנו במסעדה

שלושתם בשולחן

והוא ואני בשולחן צמוד אחד מול השני

ודיברנו

וצחקנו

והיה כיף

ברגע שבו שקעתי במחשבות אל תוך הסיידר החם שלי הוא שלח לעברי:

"מה.. עלמה את חושבת..?" במין רכות עם חיוך עדין כזה.. ממיס..

הכל היה מאוד.. חלומי כזה..

פסטורלי..

וכל הערב הזה.. לא ידעתי מה להגיד..

היחס שלו היה שונה

שונה טוב

מתקרב למה שאני רוצה שזה יהיה

כאמור- ככה היה נראה הפוסט אם היה נכתב אתמול לפנות ערב..

אבל מאז יצאנו שוב

וסיפרתי על זה לקטי

אמרתי לה שהוא שולח לי סימנים סותרים...

והיא אמרה
"הוא שולח סימנים סותרים או שככה את מפרשת את זה?

ניסיתי לספר לה מה היה ואיך זה היה..

וכל מה שקיבלתי ממנה היה
"נו ו..? אז מה? תפסיקי ג'ינג'ר.. תפסיקי."

היא נתנה לי הרגשה ממש רעה.

הלכתי לשבת לידו
ישבתי איתו גם כל הערב הזה

דיברנו וצחקנו

קצת פחות מיום קודם

בשלב מסויים של הערב הוא שאל

"רוצה לצאת החוצה?"

יצאנו

ישבנו בחוץ בקור (ועוד שכחתי את המעיל שלי בפנים)

דיברנו ואחרי כמה זמן נכנסנו שוב פנימה

אני לא מבינה אותו

הוא כאילו מנסה.. יוצר מצבים אינטימיים יותר.. מגיע לנקודות שמהן יכול להיווצר משהו מעבר...

ואז הורס אותם. או פשוט לא עושה כלום.

משתנה בשנייה

כאילו התחרט או שינה את דעתו

אני באמת לא מבינה את זה