צנצנות

שלומות ושפנים

אני אפילו לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה

נו שויין

התחלתי שנת שירות לפני שלושה שבועות בערך

כן אחלה שם

ממש אחלה

קשה? טוב קצת לפעמים.. לא משהו רציני..

צפוי? לא נו לא נכון.. זה לא היה כל כך צפוי שיקרה שם משהו עם מישהו

ו.. טוב זאת הייתה טעות אתם יודעים

למה? כי.. היה מטומטם מצידי לקפוץ ישר למסקנות

ו.. המצב קצת מגעיל עכשיו.. נראה לי ככה לפחות..

טוב טוב
בסדר
נחכה למחר לראות מה קורה

אבל זה שזה נגמר זה בטוח

 בנתיים לארוז

ולסדר את החדר (שבערך) שלי

ללכת לקנות צבע
לעמוד שעה וחצי מול סקאלות הצבעים ולהתלבט למוות איזה צבע לקחת

(עצות יתקבלו בברכה)
וללכת לסבתא שתצבע
(לא לפני שתגיד "מה זה? למה קנית את הצבע הזה?! אני לא יודעת אם הוא יתפוס לך בכלל.. טוב נו ננסה..")
ואז לחפוף וכבר חושך ולא לדעת איך באמת יצא השיער

ולישון ולקום לשגרת הרכבות

לא
לא רע לי

אין לי כוח לדבר על זה שהבנים יוצאים לשביל ישראל ואיך אני מרגישה שהחבורה שלנו מתפרקת וכל אחד הולך לדרכו

או על זה שאני לא רוצה להיפגש יותר עם הקודם.. כי ההוא מהקומונה פשוט הרבה הרבה יותר טוב (למרות שזה נגמר איתו)

לבד
לבד זה טוב עכשיו

לבד אירוני בתוך הקומונה

אבל לבד
כי ככה אני צריכה את זה עכשיו
 
ג'ינג'ר