כמו שאתם ראיתם בכותרת אני כותבת סיפורים, מוציא ממני את הלחץ ומביא לי רק שלווה, אחרי שנה זה חוזר אלי, התחושה הזאת שהינה השלווה מגיע שוב :)

הקדמה מספר אחת-

ישבתי שמה לבדי, על האבנים באמצע הלילה, סביבות תשע ורבע ככה.

התחלתי לפרום את הקשרים בחבל כולם היו בקבוצות של שלושה או ארבעה במרחק של לא יותר מארבע מטר.

התחלתי להתאבק עם החבל, מי שקשר אותו קשר יותר חזק מכל החבלים האחרים, התפללתי שאני אחתך, אבל זה לא קרה.

אני בטוחה שאם מישהי אחרת הייתה פה במקומי כולם היו ישר קופצים ועוזרים לה.

זה קשה להשתלב במקום שלא רוצה אותך, או מעביר סימן כזה, חשבתי שאם אבוא לפה אוכל להתחיל מחדש, שיכירו את שי החדשה.

כמו שכבר הבנתם קוראים לי שי אלטל אני בת 15 עוד מעט 16, ואני מבלה את רוב זמני בלפתח ציפיות ואז להתאכזב מהם.

אז זאת התחלה ראשונית יכול להיות שתעבור קצת סינון ואז תועלה שוב עד שיהיה לי את הפרק הראשון בעזרתי :)

לירי ♥