היי כולם D:

מה אתם אומרים על העיצוב החדש שלי ? P:

וישלי גם חתימה -

וגם מפריד -

וכן אני מתלהבת יותר מידי XDD

אז החלטתי לעלות לכן סיפור שיעלה בערך עוד שבוע כניראה, כי עדיין לא התחלתי לכתוב אותו אבל הוא בראש שלי אז..

זה יהיה גם בלוג הסיפורים שלי וגם בלוג אישי D:

סיום כיתה ט'
מה אני יכולה לומר? שהיה לי כיף בשכבה. שממש ה3 שנים האלה עזרו לי? טוב האמת שהשלוש שנים האלה פאקינג פתחו לי את העיניים, ילדים שחשבתי שהם חברים שלי התבררו כשקרנים וצבועים, ועכשיו בתור מתנה החליטו המחנכות לקנות לכל ילד יומן שבו החברים שלו ירשמו לו ברכות על השנה, אז הלכתי אל חברות שלי בשכבה ושאלתי אם הם רוצות לכתוב לי או שאני יכתוב להם, "אחר כך".
ותבינו הם רק קיבלו את היומן.
מתי אני אמצא חברות שיואהבו אותי?
אני תמיד מתחברת לבלתי אפשרי..
תמיד שכולם נפגשים הם מדברים אחד עם השניה, אני מנסה למצוא חוט להתחלת השיחה, וכשאני מצליחה אני מרגישה דחויה, כי הן לא מקשיבות, ולפעמים אני נפגעת.
אז אני אומרת לעצמי, "לירון תרגעי, זה רק יומן פאקינג סתום, זה לא מוכיח את החברות שלך, זה סתם ל..מזכרת"ואז אני מחייכת חיוך עצוב לעצמי וממשיכה לדרכי.

אני לא מבינה למה לא עשיתי את מה שבהתחלה חשבתי, לשמור אותו ליומן מסע של פולין.

אולי כי יש לי את הבלוג הזה? אולי כי אני יקנה אחד יותר יפה?..

הכל תמיד אולי, זה אף פעם לא בטוח.

אז מה אני אעשה עכשיו? אתחיל למחוק חברים בפייסבוק?, סליחה אנשים שחשבתי שהם חברים שלי אבל הם סתם ילדים שממש רציתי להתחבר אליהם ושהם ידעו שאני קיימת אבל זה לא הצליח. או שבכלל זה הצליח בקטע של, 'היי אני לירון ואני פאקינג מוזרה אז תשאירו הודעה ואני אחזור אליכם תוך דקה'.

זה מבאס, עד שיש לי הזדמנות להתחיל מחדש.. הכל מתחרבש.

התוכניות שלי לעתיד ? לשרוד.

בנתיים ? להתמודד עם המציאות כי עד כמה שהיא חרא זה המצב עכשיו.

מישו רוצה עצה לחיים? P: