הרבה יותר מדי.
הכדורים משפיעים. ממש.
אני לא סתם שמחה יותר.

אני מרגישה יותר.

ואני לא מתמודדת עם זה טוב.

העור שלי מעקצץ. אין לי סבלנות. מועקה בחזה.

אני לא יכולה סתם לשבת במקום. תמיד חייבת לזוז. תמיד חייבת לעשות משהו. חייבת להרגיש.

ישנה המון ועייפה כל הזמן.

אני לא יודעת מה עובר על הגוף שלי.

בשבוע שעבר עשיתי אבחון להפרעת קשב וריכוז. בכלל חשבתי שזה יצא חיובי לADD ואז זה יצא שדווקא ההיפראקטיביות שלי חריגה!
אני הייתי בשוק. באמת בשוק. זה בכלל לא נראה לי הגיוני.

אני הרי שקטה וביישנית ורגועה.

איך אני גם היפראקטיבית?

אבל זה מתחבר.
אולי הדיכאון הסתיר את זה. אולי תמיד הייתי כזאת אבל גם הייתי מדוכאת.

הרי מה הבעיה שלי עם הלמידה?

שאני לא מסוגלת לשבת על התחת מול הסיכום יותר מכמה דקות.

ואני באמת תמיד צריכה להזיז את הרגל או לגעת במשהו או לשחק בשיער. זה תמיד היה ככה.

אולי פשוט עכשיו כשהדיכאון לא ממסך את זה יותר אני מתחילה לגלות סימנים אחרים. חוסר סבלנות וקפיציות ודיבור נורא חזק ואימפולסיביות וקלות דעת.

ואולי זה בכלל מצב היפומאני? 
אולי יש לי יותר מדי סרוטונין במוח עכשיו?

אני משתגעת.

אני צריכה פורקן.

יש לי צורך עז לעשות משהו טיפשי.

אני צריכה לשחרר את מה שזה לא יהיה שזורם לי עכשיו בדם ומשגע את כל המערכת.

צריכה איזה בוסט אדרנלין.

לפחות משהו טוב יוצא מכל השיגעון הזה.

יש בחור אחד בעבודה... נראה לי שכבר כתבתי עליו מתישהו.

אז בחודש וקצת האחרונים יזמתי משהו בינינו.

אני התחלתי לדבר איתו.

דיברנו הרבה, הגעתי למסקנה שיש שם משהו אבל שום דבר לא קרה.

ואז ביום רביעי בלילה השיגעון הזה עלה לי לראש והחלטתי שנמאס לי לחכות. אני לוקחת את העניינים לידיים ואין לי מה להפסיד ולא משנה מה יקרה אני צריכה לדעת כי אני מתחרפנת.

ואמרתי לו שאני מחבבת אותו ושאני רוצה שניפגש.

והוא הסכים.

והרגשתי כל כך הרבה שלא ישנתי בלילה.

ואני עדיין חושבת על זה. זה כל מה שאני יכולה לחשוב עליו.

ואנחנו ניפגש מחר.

זאת הייתה הפעם הראשונה שהעזתי לעשות משהו כזה. שאני, הדבר הכי פחדן ומפוחד ומלא חרדה חברתית אעז לומר למישהו שאני מחבבת אותו?! ברצינות?! אני מרגישה בתוך חלום. זאת לא אני. זה לא קורה. זה שקר. משהו פה לא נכון. משהו לא אמיתי. זה לא הגיוני. הוא הולך להבריז. הוא לא באמת רוצה. הוא לא הבין שאני מתכוונת בקטע רומנטי. הוא משחק בי. הוא הולך הפסיק לענות. הוא הולך לנתק קשר. 

חוסר ביטחון נוראי. אני בבלבלות. משתגעת. מרגישה שלא מגיע לי כל הטוב הזה.

אני לא נודעת איך להתמודד עם זה. אני צריכה להרוס משהו. אני צריכה לקלקל. אני צריכה שמשהו רע יקרה לי כדי שהחיים יחזרו להיות הגיוניים. 

אז הנפש לא מתוקנת. רק הכימיה במוח. וזה יותר מדי מהר מדי. הנפש לא מוכנה לכל כך הרבה עדיין.

אני אתמוטט שוב.