שוב שואלת- מישהו מכיר מסגרת זולה לטיפול נפשי או עם הנחה לסטודנטים?
היום החזרתי את כל הבלוג מהטיוטות. שוב.
נפרדתי מהשמוק סוף סוף. לקח נצח עד שהצלחתי לתפוס אותו לשיחה אבל היום הצלחתי וזה נעשה ונגמר וזהו.
זה עבר בסדר. אמרתי לו שהוא החזיק אותי כל כך הרבה זמן על hold שאיבדתי עניין ושיש לי מישהו אחר עכשיו.
הוא אמר שזאת באמת הייתה אשמתו, והתחיל לתרץ למה הוא התנהג ככה.
בסדר לא אכפת לי, זה לא באמת משנה.
אמרתי לו שאני מבינה אבל שלהבא ישתדל לא לעשות את זה לבחורות.. זה בטח יצא כמו שנכנס והוא לא באמת ילמד מזה לקח.
אבל שיהיה, בעיה שלו.
העיקר שאני נפטרתי מזה.
עכשיו אני עם הידיד, או החבר החדש שלי. נקרא לו ג.
בטעות סיפרתי לו על הבלוג הזה לפני כמה ימים.
התחננתי שלא יחפש, מקווה שהוא הגון מספיק ויעמוד בהבטחה...
כבר אמרתי שהוא חמוד ומקסים ושאני מתה עליו?
אני שמחה על הקשר הזה, באמת.
You see everything, you see every part
You see all my light and you love my dark
You dig everything of which I'm ashamed
There's not anything to which you can't relate
And you're still here
זה הפזמון של השיר Everything של אלאניס מוריסט.
על איך הוא נשאר איתה למרות ובגלל שהוא ראה ומכיר את כל מי שהיא- טוב ורע.
אתמול בדיוק דיברנו על זה.
הייתה לי מין הרגשה רעה כזאת שנפלתי עליו. עם ההפרעות שלי והדיכאון שלי והצרכים המיוחדים שלי.
כאילו הוא חי את חייו ואז יום אחד סתם יצאנו כי הוא היה צריך drinking buddy והשתעשנו והיה נחמד ואני החלטתי שהוא רוצה משהו מעבר ולא זוכרת ששאלתי אותו אם הוא רוצה. וישר נכנסתי לסרטים על עצמי ואם אני רוצה או לא... ואז אני גררתי את המפגשים הבאים כי הרגשתי דחויה ומדוכאת.
אז הרגשתי נורא, כאילו אני גוררת אותו לסרט הזה בלי דרך יציאה.
אז אתמול נתתי לו דרך יציאה, ושאלתי. שאלתי אם הוא באמת רוצה את זה.
והוא אמר שהוא רוצה אותי עם כל ההפרעות והדכאונות והצורך שלי בחיבוק באמצע הלילה.
ושזה לא השתנה מלפני שנתיים ומלפני חודשיים.
וזה הרגיע אותי, מאוד.
זה בדיוק כמו בשיר.
הוא ראה אותי בכל מצב אפשרי בארבע השנים האחרונות.
הוא ראה אותי נאבקת בלימודים ובצבא ובמבחני הכושר ובסיטואציות חברתיות.
הוא ראה אותי נכשלת בכל הדברים האלה.
הוא ראה אותי מצליחה בכל הדברים האלה.
הוא ראה אותי כל כך מדוכאת שלא התקלחתי כמה ימים.
הוא ראה אותי מאושרת.
הוא ראה אותי רוקדת וקופצת ומתלהבת יותר מדי בהופעות ובמסיבות.
הוא ראה אותי כששקלתי 58 ו47.
הוא ראה אותי מקיאה מאלכוהול.
הוא יודע שהאלכוהול זה רק תירוץ.
הוא ראה את החתכים.
הוא יודע על הכל הכל הכל הכל הכל.
ועדיין רוצה.
וזה מעודד.
אני עדיין לא מבינה למה הוא רוצה אותי.
אבל הידיעה שהפוסט הזה (הראשון בעמוד) שנכתב בהשראתו של אותו בחור לפני שנתיים לא התגשם, זה שווה הכל.
זה באמת משמח אותי, עד כמה שהמצב הדכאוני הנוכחי מאפשר לפחות...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
