החיים ההזויים שלי

holy freaking A.

אני מנסה לחשוב על איך לספר את הסיפור הזה מבלי שהוא יישמע בדיוני. אני מתחילה לשחזר את השתלשלות האירועים במוחי אבל עדיין מתקשה להאמין שכל זה באמת קרה.

אתם הראשונים לדעת את הסיפור האמיתי, איך זה באמת קרה, שיום בהיר אחד לקחתי את הרגליים ועזבתי לארצות הברית, אני, שאף פעם לא גרתי לבד ואף פעם לא עזבתי את ישראל, אני, שלא ידועה כבעלת אופי מאוד הרפתקני.  

הייתי בת 22 וחצי, זה היה אחרי שקרעתי לעצמי את הצורה במשך שנתיים שלמות בשביל לשפר את הבגרויות לממוצע 117 ולעשות 3 פעמים פסיכומטרי כדי להתקבל לרפואה. זה היה בקיץ שעבר והייתי בדיוק לקראת הפסיכומטרי האחרון שלי, כלומר, קיוויתי שזה יהיה האחרון שלי.

שמתי לב שאני ממש טובה בפרקים הכמותיים ופרקי העברית והבעיה היחידה שלי הייתה אנגלית. תמיד הייתי טובה באנגלית אבל כשזה הגיע למבחן הפסיכומטרי בו צריך לענות על שאלה בתוך פחות מדקה ועם כל הלחץ העצום, תמיד קיבלתי ציון יחסית נמוך. ניסיתי לחשוב על דרכים מקוריות כדי לשפר את האנגלית שלי ועשיתי כל דבר שעלה במוחי. הקפתי את עצמי באנגלית מכל כיוון, ספרים, כרטיסיות מילים, אבל משהו היה חסר. מחיפוש באינטרנט במקרה מצאתי אתר הכרויות ליהודים מכל העולם. ראיתי ש99 אחוז מהאנשים שם היו מארצות הברית ולכן החלטתי לנסות. לא הייתה לי שום מטרה להכיר אף אחד, לפני כן דחיתי בזה אחר זה גברים שרצו לצאת איתי, כי לא היה לי ראש או זמן לזה וכי הייתי כל כך קרובה ללהגשים את החלום שלי. כל מה שרציתי היה למצוא מישהו לדבר איתו באנגלית. אמרתי לעצמי, אין בכך סכנה, אני לא אבוא לארצות הברית בשביל אף אחד, ואף אחד לא יבוא לישראל בשבילי.

its a win win situation.

ובכל זאת לקח לי שבועיים להרשם לאתר מהרגע שגיליתי עליו כי קצת חששתי.

בכל מקרה..התחלתי לדבר שם עם בחור, שבהתחלה בכלל לא אהבתי את האופי שלו וגם ממש לא אהבתי את איך שהוא נראה. הוא ממש רצה לדבר איתי והיה כותב לי בכל יום. ניסיתי לדבר עם אחרים אבל רובם נשמעו ממש רציניים ואמרו שהם מוכנים לבוא לישראל כדי למצוא כלה כי במקום בו הם נמצאים אין הרבה יהודיות ולכן לא רציתי לדבר איתם. מה כלה עכשיו באמצע החיים, התחרפנתם?

ובינתיים אותו בחור המשיך לכתוב לי וקיבלתי ממנו את הרושם שהוא ממש לא מתכוון להגיע לישראל. הסכמתי לעבור איתו לפייסבוק ומפה לשם..מצאנו את עצמינו מדברים כל יום במשך שעות. דיברנו על הכל, כל נושא שתוכלו לעלות על דעתם. ולאט לאט..התחלנו להתאהב. אחרי חודשיים שלמים בהם דיברנו כל יום במשך שעות הוא אמר לי שהוא אוהב אותי ושהוא רוצה לבוא לישראל. היו הרבה סיבות בגינם הוא אמר במהלך השיחות בנינו שהוא לא יוכל להגיע לישראל אבל הוא עשה הכל כדי להתגבר על כל הבעיות האלו כדי לבוא. הייתי בלחץ ובהיסטריה ולא ידעתי מה להגיד. בהתחלה התנגדתי לזה ולא רציתי להודות שהתאהבתי בו גם. הוא אמר שאפילו אם אני לא בטוחה שאני אוהבת אותו, גם אם אני רק מרגישה קצת משהו אליו, הוא יבוא. במשך כמה ימים לא דיברנו על זה ולקחתי לעצמי קצת זמן לחשוב על זה ואז גיליתי ש..אהבתי אותו כמו שלא אהבתי מישהו מעולם.

היה לי קצת קשה אבל אמרתי לו שאני אוהבת אותו גם, ושבוע לאחר מכן הוא נחת בישראל.

המשך הסיפור הוא לפוסט אחר..זה נהיה מעט ארוך.