המצב במדינה פשוט זוועה,אני אמנם גרה במקום שאין ממש אזעקות אולי 2,3 מתחילת המבצע,אבל אני מבקרת את החיילים בבאר שבע,ואני בקשר עם אנשים שנמצאים בעוטף עזה ופשוט עצוב לשמוע על התנהלות החיים שלהם.

כל כתבה בחדשות מסתכמת בדמעות כאילו הרגע יצאנו מאיזה דרמת טרגידה טיפוסית,אבל רגע עולם..זו המציאות שלנו בחודש האחרון.

אני לא אתחיל לדבר על דעותיי הימניות,ולא אתפוס את המקום של הקבינט כי בתקופות האלה כל אחד נהיה חכם גדול. אבל באתי לדבר על חבר שלי,החבר המקסים שלי שלא ראיתי אותו כל כך הרבה זמן ואני מתגעגעת בכמויות אינסופיות.

הוא היה בחיפושים אחרי שלושת אחינו היקרים זכרם לברכה,ומיד אחר כך החל המבצע שכבר אוכל לקרוא לה מלחמה ולא היה לי זמן לא לראות אותו ואפילו לא לדבר. בסופ"ש האחרון שיצא להפוגה קצרה בארץ יצא לנו לדבר,זה הזכיר לי כמה אני אוהבת אותו,כמה הוא נחוש בדעתו וכמה טוב עצום יש בליבו.

אם תהיה לי בקשה אחת,אבקש שכל חיילנו היקרים,בנינו יחזרו למשפחתם בריאים ושלמים,יחבקו את אמא,את המשפחות,החברים והחברות בחיוך עצום שהשגנו שקט.

שיהיה לנו שבוע שקט ורוגע (: