אימא עדיין אומרת לי שאני יותר מדי רזה..אני לא מרגישה ככה,גם אם צמתי כמעט יומיים.
הייתי אצל החבר שלי והתחבקנו במשך הסרט,הוא..נגע בזרועות השמנות שלי..שיחק אם השומן..
רציתי לבכות..אבל זה נתן לי עוד מוטיבציה לצום.
אני לא יודעת איך אני אישן בלילה..כשאני לא אוכלת בלילה אני לא יכולה לישון..רק אתמול נירדמתי ב-3.
אבל אני לא אוותר,אני לא צריכה אוכל הגוף שלי יכול להתמודד אם הרעבה כמה שבועות..
כשאגיע לאן שאני צריכה,אני אוכל 3 ארוחות ביום,קטנות אם ערך קלורי קטן.
אני ראיתי את ההשתקפות שלי מהאוטובוס..את עצמות הבריח שלי..נגעתי בהם וחשתי גאווה,התחלתי להסתכל על בנות אחרות
אם הן יותר רזות ממני..או יותר שמנות..
אני רוצה לראות את העצמות על המתניים,אני רוצה מידה 0..
אני כבר עולה על השמלה עם מידה S.
אבל זה לא מספיק..
החתכים הידיים..שוב שאלו אותי,מישהי שישבתי איתה באוטובוס,היא הסתכלה על הצלקות המחודשות במשך כ-5 דקות..
ואז שאלה
"למה את עושה את זה?"
באמת,למה אני עושה את זה? למה אני מרעיבה את עצמי?בשבילי זה כמו לשאול "למה אני חייה?".
ואז.."את רוצה למות? אני פסיכו-"
"אני כבר מתה."
והתחנה שלי הגיע,ירדתי מהאוטובוס וכשהוא נסע,ראיתי את האישה מסתכלת עלי מהחלון,נראת..חסרת חיים.
אמרו לי כבר שאני גורמת לאנשים אחרים דיכאון..רק אכשיו ראיתי את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Starving4Insanity