לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

דיאליזה



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2021

starved


הערכה

הגשמה

התפתחות עצמית

ילדות

להשתטות

לעשות כלום

לעשות כיף

לחייך מבלי שישתקף עצב בכל זאת בזוויות הפה

יש איזושהיא מלנכוליה שמלווה אותי

דכאונות שהולכים וחוזרים ובאים

חרדות שנשארות

כלום לא ימחק את העבר

גנבו ממני את הילדות

גנבו ממני את הנערות

גנבו ממני את התמימות

גנבו לי

ואפילו לא בשביל להנות מזה 

פשוט לגנוב בשביל למנוע ממני

העיקר לגנוב

"לי לא היה, גם לך לא יהיה"

לקחת בכוח ולזרוק על הרצפה

שישבר למיליון רסיסים

ושלא יהיה יותר

 

אני מרגישה באבל

על הילדות שלא הייתה לי

על הבן אדם שלא אהיה

לשנות את העבר לאחד פחות טראומתי ומלווה במשפחה תומכת זה בעצם לרצוח את מי שאני היום

אני משלימה עם זה שזה המסלול שיועד לי ושזה הפך אותי למי שאני

ועדיין,

אני עצובה

אני מתאבלת על המון דברים

וכן בין היתר, על מי שלא אהיה לעולם

על השנים שבזבזתי להקריב מעצמי חלקים, כל פעם על מזבח אחר

כי האמנתי שבי האשמה

אני באבל על אובדן הילדות

אני באבל על אובדן האמון

על אובדן האמונה באנשים

על אובדן ההזדמנויות

על אובדן של הרעיון של מה זו אהבה בריאה

על אובדן האמונה שהעולם הוא הוגן ושיש בו צדק

זה המון להתאבל עליו

 

לא הבנתי את זה עד היום

שגם אפילו בתור ילדה קטנה, הרגשתי באבל

שלאחרים יש ולי אין

התפלאתי מבלי להבין על מה

כשילדים אחרים שמחים לראות את אבא כשהוא חוזר מהעבודה

לא הבנתי מה כלכך טוב בזה

חשבתי שהם מעמידים פנים סתם

 

יש לי ימים טובים וימים רעים

יש לי ימים עם טריגרים ויש ימים קלים יותר

אבל לאורך הזמן אני משתפרת

 

אין כפתורי אתחול בחיים

זה קשה לחשוב מחדש ולהרהר בילדות האבודה

אי אפשר להחזיר את הזמן אחורה

והזמן הוא לא לינארי

זהו סיפור חיי

ואני חזקה יותר מרוב האנשים

זוהי המתנה שקיבלתי

כל הכאב הגדול הזה

"שיהיה חבל שקשור מהשמים אל לבי"

הצער מלווה אותי בכל צעד

אני מבינה שהאבל הוא שלב הכרחי בהתגברות

אבל הוא לעתים מבלבל

לעתים הוא גורם לי לחשוב שאולי עשיתי טעות, ושיש טעם בלהשאר בקשר עם נרקסיסט

אין טעם באמת

אני שמחה שהוא מחוץ לחיי

אני מתאבלת על מה שקיוויתי שיהיה

 

 

 

נכתב על ידי רובּי , 14/10/2021 15:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



hungry


 

אני רעבה

רעב בלתי מוסבר בלתי נגמר

אני גוועת

במחשבה שניה זה דוקא מאוד מוסבר

אני גוועת מרעב לאהבה הורית שמעולם לא הייתה לי ואף פעם לא קיבלתי

דכאון קליני והגירושין והשחרור על נפשי מהצבא באמצע המסלול עתודה גרמו לי לחזור לדבר עם אמא שלי

אפילו כמעט לדבר עם אבא שלי 

אני אומרת את זה בהתנצלות כלפיכם יותר מאשר כלפי עצמי

חשבתי שמכרתי לכם פה איזו פרסונה עצמאית אבל אני לא

שלשום אחרי ששכבנו נזכרתי באיך שאמא הייתה מאיימת עליי שתכניס לי נר להורדת חום אם אני מתנהגת לא יפה

הוצאנו את הכלבות שלו לטייל וחנקתי את זה ונזכרתי בזה באותו הזמן והמראות נצרבו לי במוח מחדש

אני לא בטוחה אפילו אם זה קרה באמת בדירה הישנה עם השטיחים הפרסיים האדומים בראשון מול הגן חיות לפני 21/22 שנים

אני מרגישה שאני מסתכלת אחורה בקליידוסקופ והכל מתפרק והזכרונות שלי עברו פרגמנטציה פעמיים ברצף

אני זוכרת שירותים עם קרמיקות בז' ומראה עם מסגרת פלסטיק

אני זוכרת אותה מכניסה לי

אני זוכרת אותה אומרת שזה כי אני לא מתנהגת יפה

אני זוכרת שגם באמת הייתי חולה עם חום

אני זוכרת בפעם אחרת עם האבעבעות רוח שגם ב41.5 השאירו אותי לבד בבית ולא טיפלו בי

אני בטוחה שזה קרה באמת

אני לא רוצה להיות בטוחה

לא הגיונית

לא הגיוני

אני שבר כלי

ורעבה נורא נורא

 

אני רק רוצה יד חזקה גדולה משלי שתלטף לי את הראש

זה אפילו לא מיני

רק כשזה קורה יש לי שניה של שקט

ואז מתחילות שוב הבעיות היקשרות וגם כשיש לי את זה בכיס הקטן האחורי אני מטילה בזה ספק וזורקת בכל זאת לאלף עזאזל

אני מקלידה באלימות על המקלדת לנובו המסכנה של המחשב של העבודה בלי בושה

מקלידה וממקבלת ומקבלת על זה 55 לשעה מסריחה

אני הולכת להתעלף ובמקום פותחת את המסך עריכה המוכר המחורבן הזה

אני מרגישה עכשיו כמו ברגעים שהייתי נכנסת לפה אחרי שאבא היה מרביץ לי 

אני זה מה שיש לי

אני זה מה שיש לי

ואני צריכה את ה55 לשעה נכון לשעה האומללה הזו

בא לי להקיא

 

אני רוצה הביתה 

ובמילא אין לי בית

יש לי קופסת נעליים עם מטבח

אז כבר עדיף להשאר פה לעבוד בהספק מינימלי

 

אני רעבה נורא

אין לי כלום לאכול

וכולם רואים לי את הכל

נכתב על ידי רובּי , 10/10/2021 11:40  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



a song written on jail cell wall


אני מאמינה שיש בי אור

אני כבר לא חושבת על עצמי שאני נטל

הצלחתי להרים את עצמי מהמקומות הכי חשוכים ועמוקים

מהמקום הכי קודר וקר

ולקח לי בדיוק שבוע לעשות את זה, לבד

 

אני יודעת שיש בי תועלת

אם לא בי אז לפחות בקליפה הזו

בכל אחת.ד יש תועלת לאחרים, חור לקבור בו את החוסר בטחון של עצמם ולהוסיף עוד כתם על עוד סדין

אבל מעבר לזה,

אני יודעת שיש בי נשמה

אני יכולה לערסל תינוק ולשיר לו באהבה עד שיירדם

להציל חתול קטן ולאמץ אותו לכל החיים, ואז אפילו עוד אחד (והלואי שימותו אחריי)

להנות מלהיות

ולתת את כולי

 

תמיד חשבתי שאני מכערת

אחר כך חשבתי שהיופי שלי הוא כזה שלא קורא על הפנימיות תיגר

היום אני כבר לא יודעת מה לחשוב

אני מקבלת את הרושם שאחרים חושבים שאני יפה מאוד

שכולם רוצים לקחת חתיכה ולסמן V

וברגע שמבינים כמה בפנים הכל שבור

הם עוזבים

 

אנשים הם פרגמתיים

מי יקח אותי "יחפה" בלי משפחה

גם נגיד והיתה משפחה, מי ייקח אותי עם טריגרים והתקפי חרדה

תמיד יעדיפו את המסלול הפחות תלול

יבחרו לוותר ולחכות לאחת אחרת יותר פשוטה

פחות מסובכת ומצולקת

יותר שקטה

 

אני באמת מאמינה שיש בי מה לתת

אני מרגישה שבפנים אני הפרח הכי יפה

שפרח בין סדקים בקיר בתא כלא

ורק מי שמצולק ושבור כמוני

שהיה במקומות נמוכים כמוני

יוכל בכלל להתבונן ולראות

אבל גם אז,

אנשים מצולקים הם פרגמתיים גם כן

למה לבקר כל יום את הצלקות של עצמך בבת זוג שלך

במיוחד אחת אידאליסטית ששמה לב למניפולציות ולא מוכנה לספוג בלי שתתאמץ ותעבוד על עצמך

אני לגמריי מבינה כל אחד מהם

וכל אחד מהם ימצא מישהי אולי יפה יותר וכנראה חכמה פחות

ובטוח דפוקה פחות
ואני מאחלת להם טוב - רק שישארו רחוקים ממני.

 

נכתב על ידי רובּי , 4/10/2021 13:33  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  רובּי

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרובּי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רובּי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2021 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)