הערכה
הגשמה
התפתחות עצמית
ילדות
להשתטות
לעשות כלום
לעשות כיף
לחייך מבלי שישתקף עצב בכל זאת בזוויות הפה
יש איזושהיא מלנכוליה שמלווה אותי
דכאונות שהולכים וחוזרים ובאים
חרדות שנשארות
כלום לא ימחק את העבר
גנבו ממני את הילדות
גנבו ממני את הנערות
גנבו ממני את התמימות
גנבו לי
ואפילו לא בשביל להנות מזה
פשוט לגנוב בשביל למנוע ממני
העיקר לגנוב
"לי לא היה, גם לך לא יהיה"
לקחת בכוח ולזרוק על הרצפה
שישבר למיליון רסיסים
ושלא יהיה יותר
אני מרגישה באבל
על הילדות שלא הייתה לי
על הבן אדם שלא אהיה
לשנות את העבר לאחד פחות טראומתי ומלווה במשפחה תומכת זה בעצם לרצוח את מי שאני היום
אני משלימה עם זה שזה המסלול שיועד לי ושזה הפך אותי למי שאני
ועדיין,
אני עצובה
אני מתאבלת על המון דברים
וכן בין היתר, על מי שלא אהיה לעולם
על השנים שבזבזתי להקריב מעצמי חלקים, כל פעם על מזבח אחר
כי האמנתי שבי האשמה
אני באבל על אובדן הילדות
אני באבל על אובדן האמון
על אובדן האמונה באנשים
על אובדן ההזדמנויות
על אובדן של הרעיון של מה זו אהבה בריאה
על אובדן האמונה שהעולם הוא הוגן ושיש בו צדק
זה המון להתאבל עליו
לא הבנתי את זה עד היום
שגם אפילו בתור ילדה קטנה, הרגשתי באבל
שלאחרים יש ולי אין
התפלאתי מבלי להבין על מה
כשילדים אחרים שמחים לראות את אבא כשהוא חוזר מהעבודה
לא הבנתי מה כלכך טוב בזה
חשבתי שהם מעמידים פנים סתם
יש לי ימים טובים וימים רעים
יש לי ימים עם טריגרים ויש ימים קלים יותר
אבל לאורך הזמן אני משתפרת
אין כפתורי אתחול בחיים
זה קשה לחשוב מחדש ולהרהר בילדות האבודה
אי אפשר להחזיר את הזמן אחורה
והזמן הוא לא לינארי
זהו סיפור חיי
ואני חזקה יותר מרוב האנשים
זוהי המתנה שקיבלתי
כל הכאב הגדול הזה
"שיהיה חבל שקשור מהשמים אל לבי"
הצער מלווה אותי בכל צעד
אני מבינה שהאבל הוא שלב הכרחי בהתגברות
אבל הוא לעתים מבלבל
לעתים הוא גורם לי לחשוב שאולי עשיתי טעות, ושיש טעם בלהשאר בקשר עם נרקסיסט
אין טעם באמת
אני שמחה שהוא מחוץ לחיי
אני מתאבלת על מה שקיוויתי שיהיה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
