אל האינסוף ומעבר לו.

כמוך, אני חוזרת לכאן כל שנה מחדש.

אני צורחת מבפנים, אבל הידיים קופאות על המקלדת. קראתי על בנות כמוני, אבל אף פעם לא חשבתי שאהיה כמוהן -אני עדיין לא מאמינה שאני שם. אני לא רזה מספיק, לא כואבת מספיק, לא בוכה מספיק ולא נרדמת מספיק בלילות.

אני שקר מהלך.

אני אקרוץ לך מעבר לרחוב ואחשוף רק טיפה את החוטיני הורוד שחותך את הקעקוע החדש שלי. אני אסמיק כשתיישר מבט ואני אחייך ואצחק ואעשה מה שתרצה, אבל מבפנים אני שורפת. אני כל כך כואבת שזה שורף, ומבפנים הכל חרוך ומעלה עשן.

האש שלי כל כך חזקה שהיא תכלה כל אחד.

הכל כל כך בינוני. אני בינונית. במציאות שתי הקיצוניות שלי מתמזגות לאחת, והיא? סתם עוד אחת.

זה לא היה צריך לקרות כך.

We accapt the love we believe we deserve.

אני מכלה את כל מה שנקרה בדרכי.