מאחורי הקלעים

אז בימים האחרונים אכלתי, והמון. 

תיאור מצב: 

164 ס"מ 

49 קילו

D 75

ואני סבבה עם זה.

לא איכפת לי ששואלים אותי אם אני אנורקסית.

ולא איכפת לי שאומרים לי שאני שלד.

ולא איכפת לי שמדברים עם המחשוף שלי.

ולא איכפת לי שכל פעם שנוגעים לי אומרים שאני רק עצמות.

בעצם כן איכפת לי. אני שונאת שצופרים לי וששורקים לי כשאני עוברת ושאומרים לי שאני יפה, ושמסתכלים על הגוף שלי ושונאת שבגלל זה אני כבר לא הולכת עם חולצות צמודות או מחשוף. שונאת שכל הבנות בוהות בי כשאני מחליפה בגדים. שונאת ששואלים אותי כמה אכלתי היום.  כי אני בסדר גמור. אני באמת בסדר. ואכילה באה אצלי בתקופות- אני יכולה לא לאכול יום שלם ויותר ואני יכולה במשך כמה שעות רק לבלוס ולא להפסיק. וזה בסדר גמור.

אני בסדר גמור.

והכי- נמאס לי שאני לא יכולה להגיד את זה לאף אחד. כי אף אחד לא מאמין לי שאני בסדר, ואף אחד לא חושב שהחלק הכי נורא ביום שלי זה שמסתכלים עלי. ואני לא יכולה לדבר איתך כי את מקנאה, אני רואה את זה. אז רק שתדעי שאין לך מה. אין לאף אחד. 

זה נשמע נורא להתלונן על דבר כזה אבל לפעמים אני רוצה להיעלם ושלא יראו אותי ושאני אוכל להתלבש איך שאני רוצה בלי שיראו אותי. 

טוב, תמיד אפשר להסתתר מאחורי בגדים.

התעסקתי המון בגוף שלי בזמן האחרון. ביום שלישי הייתה לנו גיחה. הוא הצ'ארמר המקסים והמעמיס התברר ככזה שלא יצליח לפתוח חזיה עם שתי ידיים מתחת לחולצה.

חוץ מזה היה טוב. ורטוב.

והיה לי היקי גאה וחדש על הצוואר ואולי אני כן נהנית קצת שמסתכלים עלי ואני יודעת שמרכלים עלי. מרכלים שאני זונה, מה שקצת נכון.

אבל הפעם לא איכפת לי, באמת.

מתחרטת:

- ששיחקנו NEVER סטריפ- הגזמנו

- שנכנסתי לאורגיה הקבוצתית הזאת

- שנשקתי אותה

- שלא הצלחתי להישאר ערה עד סוף הלילה

- ששתיתי 3 שוטים יותר מדי בלג בעומר

- שזה לא היה יותר רומנטי

- שלא היה לי אומץ להגיד לך שזה לא יעבוד איתו כי אני עדיין מאוהבת בך

הוא- צ'ארמר, מעמיס, חמוד, מצחיק, שיכור תמיד, גורם לי לחייך, הרד טו גט ואני אוהבת את זה. ובסופו של דבר הוא מושלם בשבילי, למרות שהוא ממש לא.

רקדנו במסיבות רחוב, היה כיף והיה משחרר, הייתי צריכה את זה. אם יש יום לאומני שאני אוהבת במדינה הזאת זה יום העצמאות.

ורקדתי לידו, וראיתו אותו בזווית העין מסתכל עלי, והוא רקד לידי, והתקרב יותר ויותר הוא שם יד לידי והתקרב ונישק.

ולאיזה חצי שניה לא עצרתי אותו, כי זה בעצם מה שרציתי, אבל ידעתי שזה לא בסדר כי הוא שיכור והוא לא יזכור כלום בבוקר. 

הדבר הנכון לעשות זה בד"כ לא הדבר שהכי בא לי לעשות, ובד"כ לא הדבר שאני עושה.. אבל לקחנו אותו לצד, הושבנו אותו ובמשך שעה ניסנו לאתר את החברים שלו.

עד סוף הערב הוא הספיק לתפוס לי בתחת כמה פעמים ולנסות לנשק, לחטוף סטירה אחת וצעקות משתינו. 

הוא התבאס שהוא הרס לנו את הערב. 

הוא יכל להיות חמוד אם הוא לא היה שיכור. חבל. 

לעומת זאת אם אני הייתי שיכורה זה היה בסדר לזרום איתו. חבל.

אלוהים יודע שהוא ממש מה שאני צריכה עכשיו. חבל שאין אלוהים...

ואני יודעת שאני אבוא אלייך להתבכיין בשביל קצת ייחס ממך. וזה פתאטי אבל זה כל כך שווה את זה. 

זה קורה לי לפעמים אני נתקעת על אנשים: רועי, סיוון, מתן, אחיה... אני נהיית אובססיבית לא מצליחה להוציא אותם מהראש, והם פשוט מושלמים. אבל אחרי זמן זה עובר, אני לא מבינה מה מצאתי בהם. ואצלך זה לא עובר. וזה נשאר, ונשאר ונשאר- את אף פעם לא תעברי לי. ואני תמיד אבין מה מצאתי בך. אז את יכולה בבקשה להיות קצת פחות מושלמת?

יום עצמאות שמח :) כל להיות יותר טוב.