בא לי לישון,
לישון ולא לקום,
לא לעולם,
רק עד שהכל יהיה בסדר.
רק עד שהכל יפסיק להיות מעיק ומעצבן.
רק עד אז,
עד שאני אהיה רחוקה מכאן.
שיפסיקו לרדת הדמעות,
שתפסיק המועקה המעצבנת בלב,
שיפסיק המצב המעצבן הזה.
עד אז,
אני אשן,
ולא אחשוב על כלום.
וכשאתעורר,
הכל יהיה כמו חדש,
ואני כבר אשכח את מה שהיה בעבר.
דף נקי,
הרחק מכאן,
הרחק מכל הבלאגן.
רק אני.
אני והשקט הנפשי שהלך ממזמן לאיבוד.
בין כל הטירוף,
הפסקה של שקט,
הפסקה של שקט שתגרום לשיכחון מוחלט של הכל.
של התקופה עד כה.
של הזמן שהיה ונחרט חזק.
שתימחק החריטה ואוכל להתחיל מחדש.
שאני אוכל לא לחשוב על הכל.
ולהתרכז במטרה אחרת לחלוטין.
לשכוח מכל הבולשיט שעוטף אותי.
ומהכל.
פשוט מהכל.
כי הכל איבד טעם, וכבר אין לי כוח.
רק לעוף מכאן.
כינוי:
You And Me.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
