עייפות משתלטת.
"דיבור לוקח אותך לאן שתבקש
דבר לאן אתה רוצה.."
לאן אני רוצה?
לא לבדיקות ולחיפושים אחרי הדבר הלא מובן שעובר על הגוף שלי.
לא ללימודים ולמבחנים המטורפים לקראת הבגרויות האחרונות.
לא לצילומים ולשעות על גבי שעות בשביל הסרט גמר.
לא לעבודה למרות שאני צריכה את הכסף.
לא לחזרות ליום הזיכרון למרות שאני אוהבת חזרות.
לא לצעקות של אמא שאני לא מסדרת את הבית ולא עוזרת בכלום,למרות שזה נכון.
לא ללחץ.
אין לי באמת כוח.
בא לי להיות אחרי כל זה כבר.
אבל בא לי להנות מכל רגע שקורה עכשיו.
גם אם קשה לי ולחוץ לי.
פשוט לנשום עמוק ולזכור שזה לא יחזור....