התסכול אוכל אותי.
פתאום נופל לי האסימון לאט לאט.
אני מסיימת.
מסיימת בית ספר.
אין יותר שיעורים,חיסורים,שיעורי בית,מבחנים,טיולים שנתיים,טקסים בבצפר.
זה כל כך מוזר.
אשכרה מסיימת 12 שנות לימוד.
כל החברים שלי.
כל אחד הולך למקום אחר.
לדרך אחרת עם חברים חדשים.
ואני הולכת להיות רחוקה כל כך מכאן.
יוצא לי בזמן האחרון ללכת ברחוב ולחשוב,
לחשוב עד כמה זה יהיה שונה-
להסתובב בעיר שהיא לא העיר שלי
וברחוב שהוא לא שלי
ולגור בבית שהוא לא שלי
עם משפחה שהיא לא שלי
עם השפה שהיא לא שלי
עם חברים שהם לא שלי.
כמה שזה יהיה קשה להפוך את הכל לשלי.
ובטח עד שאני אצליח להתרגל להכל אני אצטרך לחזור כבר.
אוף.
אני מתוסכלת ממחשבות,חששות,פחדים....
לא רוצה לעזוב.
:(
כינוי:
You And Me.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
