אני לעולם לא אוכל להזדהות עם הכאב והשכול של המשפחות שיקיריהן אבדו לעד .
למזלי, המשפחה שלי לא חוותה ואני מקווה שלא תחווה כאב שכזה .
אבל אני לא צריכה לחכות שהמקרים הכואבים יקרו כדי להוקיר את יום הזיכרון, ולהעריך את החיילים האמיצים שחרפו את נפשם למעני, למען כל עם ישראל .
המדינה הזאת לא הוגשה לנו על מגש של כסף .
מאז ועד היום אנחנו נאבקים על מקומנו בארץ שלנו, ארץ היהודים .
היום בשמונה יום הזיכרון יעבור, אבל לא בשביל אותם אנשים ששכלו את אהוביהם .
בשבילם, הכאב לא נעלם .
השכול לא נשכח .
אני רוצה לפנות לכל אדם ששכל קרוב משפחה, אח, בן, חבר ..
זה אולי שתי המילים הנדושות ביותר ששמעתם, אבל אני מתכוונת לכך בכל ליבי :
היו חזקים .
אני לעולם כנראה לא אבין את הכאב שאתם חווים בכל דקה מחייכם,
אבל תדעו שיש מי שמעריך אתכם על שאתם מתגברים, וממשיכים הלאה .
יהי זכרם ברוך .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: