טוב אז... הבלוג נסגר, כלומר אני מפסיקה לפרסם פה. לבקשת חברה השארתי אותו פתוח, אבל אני באמת לא אוהבת לכתוב ולפרוק פה.
כמובן שנהנתי מהתגובות והצפיות-אבל מצד שני גם די פחדתי מזה. זה לא מרגיש לי נכון לפרוק פה, כלומר... קשה לי להסביר. כאן אני פורקת את מה שעל לבי, את מה שמפריע לי ומה שמשמח אותי.. כאן אני מפרסמת קטעים שלי וסיפורים וזה מרגיש לי כאילו זה שלי, זה הבלוג האישי שלי... אישי אישי אישי... וירטואלי או לא, אני לא רוצה שאנשים יראו את זה ויגיבו, עם כמה שזה מחמם זה לא תמיד מרגיש לי נכון. (מצטערת שזה נשמע כפוי טובה או משהו) כמו שאמרתי מחמאות גורמות לי להרגיש לא נוח בדיוק כמו שהן גורמות לי להרגיש טוב. אני לא אוהבת מחמאות, כי מיד אחרי ההרגשה הטובה שבאה עם המחמאה באה גם ההרגשה הרעה. אני יודעת שזה טיפשי, גם עכשיו זה מוזר לי לפרסם את זה כי זה גם סוג של פריקה.
כשאני מסתכלת על המד צפיות ורואה 800 בחודש, זה מלחיץ אותי לראות שיש כל כך הרבה אנשים שקוראים את הקטעים שלי. (לפחות הרבה בשבילי) רוב הפריקות אני כבר כותבת בוורד, או בטיוטות. זה לא מרגיש לי משחרר לפרסם את זה פה כי אני יודעת שכן צופים בבלוג וכן מגיבים-וכמובן זאת מטרת הבלוג. אבל עכשיו אני מבינה שבלוג זה לא בשבילי... אני אחת ששומרת לעצמה, וכך זה יישאר.
אני אמשיך להשתתף בתחרויות, אני אמשיך לקרוא את כל הסיפורים והבלוגים שאני אוהבת ואמשיך להגיב ולשמור על קשר. אני אוהבת את כולכם, תודה על התגובות החמות... זה פשוט כנראה לא בשבילי ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Beth_Y