רוצה לישכוח מן העבר.
יש דברים שלא מסוגלים להמחק .
הטובים כמובן להשאיר. אבל חלק מה"לא בסדר" לא יוצאים.
חייה את הוווה , אני ממש שמחה בשבועים האחרונים.
קטע, כניראה שאני מבינה את משמעות החופש באמצע יולי.
ראיתי את רוב החברות חוץ מ-2.
את הטובות ביותר יוצא ליפגוש הרבה פחות.
יום שלישי פגשתי את שי ועמית והיה ממש מצחיק אחרי שלא ראיתי אותן מלא זמן.
יומים אחרי ניפגשתי עם דניאל ונועה, אין עליהן, הן מופע מהלך רק חסר הפופקורן.
נ.ב- זאת הייתה הפעם הראשונה שנסעתי על רנג'ר. פאק זה אדיר.
אתמול ניפגשתי עם מאיקי ושיר, התגעגתי אליהן במיוחד שאחת מהן ממשיכה ללמוד בחופש
ואחת מהן עסוקה מאוד, היא כל הזמן מחייכת, אי אפשר שלא להנות לידה.
חוששת מהעתיד.
כולם מדברים איתי על זה(בגוריות,צבא), אבל למה בחופש?
אני מבטיחה להם שהכל יעבור כמו תמיד.
אני לא אוהבת שמלחיצים אותי.
הכל יעבור,מבטיחה שעל הצד הטוב ביותר.
עוד פאקינג שלושה ימים לאולימפידה!אין יותר מאושרת ממני.
לא מאמינה שעברו 4 שנים כל כך מהר.
עוד זוכרת איך הוא(אסיין בולט) קיבל מדליית זהב כאילו זה היה אתמול -.-
עניין המשפחה מתחיל להיות מוזר בימים האחרונים.
מרגישה שאני מפספסת אותם והם מחליקים לי בין האצבעות.
כל מילה קטנה שלא במקום וכל המשפחה עם פרצוף תחת.
אני אתקן את זה ! אני היחידה שמאמינה בזה הא?( (:
האדם הכי מיוחד בחופש זה אח שלי הקטן.
באמת, אם הוא לא היה בחיי, האופטימיות הייתה יורדת לי מיד מהלקסיקון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Simply p