נחתתי בארץ ב30/8.
לשמחתי או לצערי שהגענו לכפר נופש שלנו בצפון איטליה נודע לי כי שלשכן שלי קראו דביר, ובנוסף בטיסה חזור ישב לידי מישהו בשם דביר.
לא יודעת כבר במה להאמין, לא יודעת מה לעשות, לחשוב, להגיד, נגמרו לי המילים.
אמרתי שהנסיעה לאיטליה באה בדיוק בזמן המושלם, לעשות קצת חפיפה בראש, מה צריך לקרות להבא..אם בכלל
ביום הולדתי ניפגשתי עם דביר. יום אחרי שנחתתי כבר ראיתי אותו עוד פעם.
אני , אני לא זאתי שמתכננת כל פגישה, הוא מתקשר הוא הכל.
מצד אחד כל פגישה שלנו מלווה בשקר אחד גדול. ההורים שלי בכלל חושבים שאני אצל חברה, וחברה שלו בכלל חושבת שהוא כל פעם אצל חבר אחר.
אני שונאת שאני משקרת לההורים שלי ככה. אני שונאת את הסיפור הזה.
הבטחתי שאם תיהיה פגישה איתו, זו תיהיה פגישה של פרידה.
אתמול אבל היה משהו בלתי נשלט. ליטפנו, חיבקנו חזק חזק, הוא אמר לי שהוא התגעגע אלי.
אשקר אם אגיד שאין רגשות, שאין לי את הגעגוע לרוץ ולחבק את מי שעושה לי טוב, אך מצד שני הסיפור הזה לא הגיוני בעליל.
זה לא יאומן איך לא הסכמתי לו בכלל לנשק אותי מתחילת הסיפור, ועכשיו.. תראו אותנו איפה אנחנו נמצאים עכשיו. פסיכי.
בתוך תוכי אני רוצה להפסיק לדבר על זה עם חברות שלי. אני רוצה שהן יפסיקו להתאכזב ממני. כי כואב לי שכואב להן.
אני מרגישה שהן בחיים לא יכלו לסמוך עלי כמו שאני, בתור האדם שהכירו לפני שדביר היה בחיי.
נמאס לי שיש לנו פגישות סודיות, נמאס לי שזה תמיד באותו מקום בשביל שאף אחד לא יראה אותנו
כי אם רואים את דביר הלך עליו. נמאס לי שהקשר היחידי בנינו הוא טלפוני ואפילו הודעה אני לא יכולה לשלוח לו.
נמאס לי שזה המצב. אני לא מאמינה שהגעתי למצב הזה. כואב לי לשחרר אותו ממני, אבל מצד שאני זה לא יכול להמשיך להיות ככה.
לא אכפת לו מהרגשות שלי, לא אכפת לו איך אני מרגישה, הוא לא מבין אותי למרות שכבר בגדו בו והוא אמור להבין את הסיטואציה.
אני לא מאמינה שנקלעתי למצב הזה. אם לא הייתה לו חברה הכל היה שונה.
יש משיכה תמיד הייתה משיכה. אבל היא לא הכל בחיים. אני אוהבת אותו מכאן ועד לאמריקה, אבל יש גבול
הנוכחות שלו מקסימה אותי כל פעם מחדש, ויהיה לי קשה לוותר עליו בחיי, אבל זה מכביד עלי ומקשה עלי.
אני מחכה לשיחות ממנו כמו אוויר לנשימה, מחכה שתיהיה פגישה נוספת, אבל יודעת שאצטער על אותה פגישה כמו תמיד.
בחרטות אדירות ואינספור דמעות ירדו כבר.
דביר אני לא יודעת מה לעשות. איכזבתי את כולם ואמשיך לאכזב אותם שידעו שיש המשך לסיפור
אם לא הייתה מישהי בשם הדר בסיפור הכל היה שונה.
עכשיו הכל רק משונה ובלתי ניתן להסברה.
הנשיקה.. והחיבוק האוהב שלך... חסר לפעמים זו לו מילה. זו הרגשה
**אני עובדת כבר רק בשבתות. את הדר לשמחתי לא אצטרך לראות יותר בחיים כי היא לא בעבודה יותר.
גם דביר כבר לא עובד שם יותר..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Simply p