finzy's adventures in the big world

השיר מתנגן במחשב שלי בערך יומים,

לא שמעתי שיר אחר מלבדו-Be alright.

הימים עוברים לאט לאט, כמה חבל הם עוברים ממש במהירות.

לפני כמה ימים הגיעה המשלחת בגרמניה,

רציתי לאחר ממש, אבל אין לי את האפשרות הזאת,

אני מפחדת שאני לא אדבר טוב מספיק, שלא הייה לה נעים להתארח פה,

אבל..

פגשתי את הגרמנייה של חברה שלי שמארחת,

שמחתי לדבר אנגלית סוףסוף,אני אוהבת לדבר אנגלית רק.. בגלל שאני לא מדברת ביום יום

שאני באמת צריכה את האנגלית היא מתחרבשת עם מילים בעברית.

אבל היא הבינה אותי,

היא כזאת חמודה, ומאוד מנומסת מדברת בשקט,

התרבות שלהם זה לא כמו הישראלים "הבהמות" ( תסלחו לי..)

לדגומא: לקחו את כל המשלחת שהגיעה למסעת בורגוס.

כל ההישראלים התנפלו על האוכל והגרמנים לקחו לאט לאט ( ככה צריך,לא לתהנהג כמו מטורפים שבחיים לא ראו אוכל)

בקיצור אני מקווה שיהיה לי אומץ בכלל לארח שנה הבאה, אם יביאו משלחת אחרת .בתקווה

אני מתגעגעת אליו.

אני רואה אותו רק שאני חזורת הבייתה לחמש דקות

ובארוחת ערב,זה מבאס אותי :/

כן זה אח שלי, הוא הדבר הכי חשוב לי.

מי ידע שלכיתות ד יש כלכך הרבה פעילויות חוגים ומלא שעות עם חברים.

אז, לא יוצא לי ליראות אותו כמו שהיה לפני כמה חודשים.

האנרגיות שלי לפעמים בריצפה,

אני כלכל רגישה וזה הדברים שנוגעים בי (מה לעשות)

אני יודעת שזה הולך להיות ככה כל השנה, ואין לי אפשרות לשנות כלום.

במילה אחת -מבאס.

אני יותר מידי עייפה, העייפות גוברת גם על שעות בית ספר

שבסופו של דבר הופכים אותי למשוגעת,

אבל זה איכשהו מצחיק

אבל..חסרות לי שעות שינה!

לכן לא הלכתי היום להתנדבות, התבאסתי כי אני לא אוהבת להבריז על שטויות כאלו

משבוע הבא ממשכיים ללכת קבוע עד הסוף!

לחברה שלי יש יומולדת היום,אבל בגלל שהיא רחוקה ממני לא יכלתי להגיע אליה ולחגוג לה כמו שצריך :/

שבוע הבא זה יקרה,אני שמחה שיש לה יומולדת 16, חחח אף אחד לא יצחק עלי כמוני שהיא קטינה XD

יש עוד משהו אחד שאני אוהבת,

התחלתי לדבר עם מישהו לפני 3 חודשים בערך,

ומאז אני לא מורידה את החיוך שאני מדברת איתו(:

סופש נעים.

יייש בדרך לשדה התעופה, בפעם השניה השנה

גמורה מעייפות. נו טוב טיסת בוקר מוקדמת בכיף שלנו.

שדה תעופה, התגעגעתי למקום הזה, אני ממש אוהבת לטוס.

הטיסה הייתה 4 שעות, למרבה הפלא היא עברה ממש ממש מהר.

נחתנו, הגענו לבודפש-תכלס? מהממם שם.

על היום הראשון של הטיול כמובן שהיו עוד 1564963 תיירים נוספים,

עוד מלא שפות לא מובנות,

נוסעים במטרו רואים עוד זוג מתנשק  באמצע המקום,

לא הגענו למדרגות הנעות עוד זוג חמודי יושב ומתחבק.(כן זה מעצבן אותי ><)

המשכנו את מסעינו וחרשנו את בודה.

הופתעתי ליראות מלא ילדים בגיל שלי מטיילים מטעם בית הספר שלהם במקומות שאנחנו ביקרנו.

חתיכים ,באמת הטיסה הבאה שלי לשם תיהיה למצוא בעל.

האנשים חיים שם במצב מעולה, באמת. ובלי h&m  וzara לא הייתה עיר שמה.

בדרכינו לרכבת לוינה ( שגם עברה מאוד מהר ומלווה בצחוקים)

ראינו נופים מרהיבים , מדהים שם הרחובות הכל כןכן החנויות יוקרה שלהם, סתם לטייל שם

פשוט יפה וירוק!

עוד תיירים, עוד בתי ספר (אין להם תלבושת אחידה .כיף להם. וכולם אבל כוווווולם הולכים שם עם תיק צד..מענייין למה

אני חושבת שזה בגלל שיש להם לפטופים לתלמידים שם)

כןכן גם שם יש אנשים מעלפים ביופים. נערים בני 18-20 הולכים עם חליפות שזה די מצחיק אותי

בלונדינים עם עיינים כחולות פשוט בוהים באנשים כי המדריכה לא מעניינת.

התחושה הזאת שמסתכלים עלייך, אבל אתה לא יודע אם זה באמת נכון.

או שאתה נריאה להם כמו עוד תייר מוזר, ואין מה לעשות שאתה תייר מבחינים בכך, במיוחד שאתה ישראלי.

או שאתה סתם מתלבש שונה מהם בצורה יפה או מכעורת להפליא.

זאת הייתה באמת חוויה כייפית.

שאתה בארץ אחרת מסתובב ומטייל, יש עוד תחושה שאי אפשר להסביר במילים

שזה לא רק שאתה מטייל יש עוד משהו קטן,

שכאילו אי אפשר לחיות בארץ אחרת כי אתה לא מכיר כזאת.

הרבה פעמים שסתם ישבתי ברכבת ועוברת ההרגשה, הכל ניראה מושלם פה

יש כאן מעברים חופשים למדינות בגבולות, מרגיש כאן יותר טוב,לא כל הלחצים שיש בישראל.

אבל זה לא ככה, ווי המחשבות האלו יכולות להרוג אותי בסוף.

אז נפסיקקק

וכן גם אתה דני. מה צצת באמצע שום מקום. אבל בכל זאת נירשום אותך פה.