אני זוכרת הכל, מתי זה התחיל, איך זה קרה, מה אמרתי לך.
בהתחלה זה היה בבריכה שם חיבקתי אותך חזק והבטתי בך. ליטפת אותי חזק, צחקת איתי ושמחת איתי
שהבטתי בך ידעתי שמשהו בסיפור לא בסדר. אבל משום מה הכל היה טוב, נינוח, רגוע ושקט.
הכל המשיך כהרגלו, והיו עוד אינספור סיפורים על פני השטח בנינו.
נחל, ספסל לידו אגם ליד הבית..
הדברים שאנחנו עברנו לא חולפים במוחי ונמחקים. המוח עובדת שעות נוספות.
יעוצים מפה ומשם, ואומרים לי שמנצלים אותי ושמגיע לי הרבה יותר טוב מיזה. אז איך ממשיך לקרות מה שקורה?
גם היום זה קרה, אני אפילו לא יודעת מה לחשוב על עצמי. מאוכזבת, מתחרטת.. ?
את הדעות שלך לא אדע כניראה אף פעם, ריח של סיגריות ממך נמשך בערך לשבוע,
החיוך המרוח על פניך והממזרי הזה יכול להיות לי שעות נוספות בזיכרון..
למה הכל מרגיש שלו לידך? שעתיים פגישה כל פעם ואחריה כאילו לא קרה כלום עד הפגישה הבאה.
ניצול? פתאום מרגישה את התחושה הזו
אהבה? לא ניראלי שהיא קיימת. פשוט אכפת לי ממך כמו אח
עוד שבוע אני טסה.
המחשבות שלי הלכו להם לטיול, כבר לא יודעת מה לחשוב, להרגיש, להגיד. תאמין לי אם אגיד לך שנגמרו לי המילים?
לי נשאר במוח רק ההרגשה הכביכול "הרעה" עד כמה שאני השטן בסיפור.
אפשרי פגישה בלי נשיקה והחבילה שכוללת איתה? פגישה כזו מלב אל לב לסגור מעגל?
אני רוצה אותה מכאן ועד אפריקה בערך. אין דבר שיעשה אותי יותר מאושרת מאשר זה. לבד, פשוט לשפוך הכל.
אולי אז אבין את כל החברות המקסימות שלי. אולי יפול האסימון בסוף..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Simply p