לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2012

בכי התינוק.


סיימתי את השיחה בטלפון הציבורי, עוד ריב עם מרי. ניסיתי להרחיק מחשבה זו מראשי, אך ללא הצלחה. הלכתי ברחוב, עדיין טרוד במחשבות על מרי ועל הריב שקלח ביננו. לפתע נתקלתי בחפץ קשה. הבטתי מטה. זו הייתה עגלה, שהייתה מונחת ליד השלט המורה על המלון הקרוב. העגלה הייתה מעט מלוכלת. הבטתי מזווית אחרת אל תוך העגלה, עולל קטן ובוכה שכב בפנים, מכוסה בשמיכה. הנחתי שאמו נטשה אותו. ריחמתי על הילד הקטן עד מאוד. לבי לא נתן לי להתעלם מהמחזה וללכת. התחלתי לדחוף את העגלה במורד הרחוב לעבר ביתי. הוא המשיך לבכות בעודנו נעים בדרכים, בכי רע ומר. כנראה הרגיש בכך, בכך שנטשו אותו, האומלל הקטן. כשהגענו לביתי הצנוע השכבתי את התינוק במיטתי, הנחתי שהוא חולה עד מאוד, וכך גם רעב. מכיוון שלא היה ברשותי תחליף חלב, ניסיתי להשקות אותו בחלב רגיל, שחיממתי מעט על הכיריים. נראה היה שהשינוי הקל לא הפריע לו, והוא הסכים לשתות את החלב. לאחר שהשקיתי אותו עיניו החלו להיעצם. שכחתי שמרי עומדת לשוב בקרוב מן העבודה, ולכן המתנתי בסבלנות עד אשר המפתחות שלה שקשקו במנעול הדלת. היא נכנסה בשקט אל תוך הבית, לא העזתי להוציא מילה, או אפילו להזכיר את התינוק. רציתי שתראה זאת לבדה.

"מי הוא התינוק הזה?" תהתה מרי, והביטה בי במבט שואל. בלעתי בכבדות רבה את רוקי והתקרבתי אל מרי.

"הוא ננטש, מצאתי את העגלה ברחוב. ריחמתי עליו, לא ידעתי מה לעשות..." אמרתי, בעיניי מבט מתחנן. רציתי שתשאיר אותו, לא רציתי כך להרוס את חייו של ילד קטן כל כך, הוא היה נראה כבן שנה.

"מובן שנשאיר אותו, אני לא אהיה מוכנה אפילו להביט בעצמי במראה אם אשליך את העולל המסכן לרחוב." חייכה מרי, והביטה אל התינוק הקטן. הנחתי את ידי על כתפה, אף על פי שרבנו, התינוק הקטן גרם לעניינים להתאזן מעט.

"כשהוא התעורר תודיע לי, אני אאכיל אותו." חייכה מרי, וניגשה לחדר השינה. ניגשתי לשם בייחד איתה, שכבנו שם בייחד מעט, הבטנו זה בזו ללא הפסקה, אף לא העזנו לזוז.

"אני אוהב אותך." אמרתי וטיפסתי אל גופה, פשטתי ממנה את חולצתה בעדינות, כשהבינה לאן אני חותר עשתה זאת גם היא, וכך המשכנו עד שנותרנו ללא שום בגד על הגוף. השתעשענו קצת, זה לא היה כל כך רציני, אבל בכי התינוק קטע את פעולותינו. מרי לבשה חלוק בזריזות וקמה לראות מה עם התינוק.

"הוא רעב, מארק, אני אתן לו לאכול." אמרה, לא טרחתי לקום מהמיטה ונשארתי לישון שם קצת. מאוד נהניתי ממה שקרה ביני ובין מרי, ומאוד אהבתי את התינוק הזה, שבכלל לא הכרתי. התינוק שהצית את אהבתנו מחדש.

נכתב על ידי , 21/7/2012 20:04  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקלואי, הגשות לתחרויות כתיבה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קלואי, הגשות לתחרויות כתיבה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)