הבעיות שלי עם אבא שלי לא נפסקו. אחרי תקופה שהוא התעלם ממני, וירד עליי בכל צורה אפשרית..
הגיעה הירידה הכי מגעילה שלו.
אז אמא שלי החליטה להתערב סוף סוף, ושאלה אותו למה..
לא יכולתי לסבול את זה יותר.
פשוט צרחתי 'כי הוא אוהב לרדת עליי'
וברחתי לחדר שלי לבכות.
שמתי לב שמאז הוא הפסיק קצת. הוא עדיין לא ממש מתייחס אליי, אבל ביומיים האחרונים אני מרגישה שיפור, והקלה בכללי.
אני מרגישה די טוב עכשיו, בזכותה.
בזכות החברה המדהימה שלי, שאנחנו עוד מעט חודש ביחד.
זה לא הרבה, אבל גם לפני שהיינו חברות, היא תמיד תמכה בי, והיא האמת מדהימה..
אני אוהבת אותה.
ואני חייבת לה כל כך הרבה, על כל העזרה שלה, ויכול להיות שבלעדיה .. לא הייתי מחזיקה בתקופות האלו.
ועכשיו למשהו אחר..
אני חושבת שאני צריכה לספר על עצמי טיפה.. בכל מקרה.
טוב , אז קוראים לי אור. שמשום מה אני מרגישה שהשם הזה הוא השם שהכי לא מתאים לי.
אני בת 12 וחצי, כן, זה הכל.
אני בן אדם שאוהב להתבודד, ואם לא היו ההורים שלי.. כנראה שגם הייתי מתבודדת.
רוב החברים שלי, חברים שלי בגלל ההורים שלי.. כי אני לא רוצה להדאיג אותם.
אני.. אני כן מנסה לא להכנס לדכאונות מיותרים, ולחתוך אני הפסקתי מזמן.
אני מרגישה מטומטמת כשאני מתלוננת על החיים שלי, כי אני יודעת שיש כאלה שסובלים יותר וזה גורם לי להרגיש רע.
אני צריכה את החלק השני שלי, את זה שיעודד אותי ויוציא אותי מהדיכאונות שלי.. כי בלעדיו, אני לא אוכל לחיות. אני צריכה מישהו אופטימי, שיחזיק אותי.
אני תלויה באנשים מסוימים,אני מנסה שלא.. אבל אני יודעת שאם אני אאבד אותם אני פשוט אתפרק, ואחזור למצב הקודם שלי..
אני מציירת אנימות, וגם רואה קצת, אבל אני לא אוטאקו או משהו.
יש לי כמה בעיות עם המשפחה שלי.. כפי שכנראה אולי הבנתם..
ו.. אני אוהבת את החברה שלי מאד 3>
אני מנסה להחזיר את החיים שלי למסלול שלהם, לגרום למשפחה שלי לתת בי אמון, למצוא את החברים שלי, וכמובן.. לגרום למשפחה שלי לקבל אותי כמו שאני.
אז.. חפרתי די הרבה.
וזה טוב כי הייתי די עצבנית וזה עזר לי :>
ועוד דבר אחר חשוב על עצמי..
מוזיקה זה רוב החיים שלי. רוב היום אני עם אוזניות, ואני לא יכולה לשרוד יום בלי זה.
אז.. אני אמשיך לעדכן פה 3:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
