שלום, שלום, שלום.
בראש ובראשונה, אני מציע את התנצלותי על ההיעלמות הארוכה (אם כי אני בטוח שמעטים הם אותם ששמו לב, למרות שכן היו כניסות בתקופה הזו).
העומס בלימודים לא איפשר לי להתפנות לכתיבה, וגם כאשר היה לי הלז'ר הקטן הזה, לא היה לי החשק וההשראה.
אז... סליחה.
ועכשיו חזרה לעניינו אנו.
היום אני רוצה לדבר איתכם על כמה חוקים בסיסיים שאני ממליץ לכם לאמץ לעצמכם - או לפחות לחשוב עליהם בזמנכם הפנוי - הנוגעים לכל עולם ה-"בינו לבינה".
אז בלי עיכובים, רוצו לעשות קפה, תביאו סיגריות - אני לא יכול לתת, למה יש לי עוד 2 לארבע השעות הקרובות - ובואו נתחיל.
1. אל תגנוב
אני לא אדם מאמין, אבל אני אדם הגון.
כן, כן, ברור שכמו לכולנו היו לי הנפילות שלי - גנבתי, שיקרתי, רימיתי, בגדתי - אולם דווקא מהבורות האלה אני יונק את ההשראה שלי לפסקה הזו ולהתנהגות היום-יומית שלי באופן כללי.
כשאני אומר, "אל תגנוב", אני מתכוון ל-"אל תחמוד אשת רעך", או איך שזה לא מנוסח בתנ"ך.
אם תרצו, נוסח אלטרנטיבי לאמירה הזו הוא, Bros before hoes.
למה? כי אני מאמין שאנחנו הגברים צריכים לשמור על לויאליות מסוימת אחד כלפי השני. מעין סולידריות המבוססת על כך שאנחנו שקועים באותו בור של חרא בכל הקשור לנשים, וזה לא המקום והזמן להתחיל להטביע אחרים רק בשביל להגיע בביטחה עד החוף. לא חשוב אם זה כלפי אח שלכם, החבר הכי טוב שלכם, מישהו שאתם סתם מכירים או מישהו שהרגע הלכתם איתו מכות רצח ונשארתם עם חצי פנים ויד שבורה - זה פשוט לא משנה - אנחנו צריכים לשמור על הנאמנות המגדרית הזו.
לכן, אני מפציר בכם, תדעו להרפות.
לא משנה אם הבחורה מחייכת אליכם, מסמסת לכם ב-4 לפנות בוקר או מלטפת לכם את הזין מתחת לשולחן - אם היא תפוסה אתם לוקחים צעד אחורה.
זה קשה, אבל עקרונות זו לא שמיכת פוך מפנקת - יש להם מחיר כבד, במקרים רבים.
אם יש משהו שאני רוצה שתוציאו מהבלוג הזה, אני מאמין שזה בדיוק צמד המילים הבא: "אל תגנוב".
2. אל תשקר
חבר'ה, כולנו גדלנו על דמות מיתולוגית של ה-"פלייר" האולטימטיבי, שמשחק בבחורות, מסובב להן את הראש, דופק אותן וזורק כאילו היו אשפה לרגליו.
בפועל יישום השיטה הזו לא משתלם ואם יש לכם קצת מצפון, אז הוא גם לא מוסרי במיוחד.
נתחיל מהפן המוסרי:
נגיד שהכרתם בחורה, סיפרתם לה על האהבה האצילית והלבנה כשלג שלכם כלפייה, הכנסתם אותה למיטה וברגע שגמרתם זרקתם לה 10 שקל לאוטובוס וסילקתם אותה מהבית. מה יצא לכם מזה? אתם מרגישים יותר גברים עכשיו? בוא נגיד שההשפלה הזו שקולה לאותה השפלה שתחושו כשערסוואת ייגש אליכם בבר השכונתי שלכם, יקח את הבירה שלכם וישפוך לכם אותה על הראש תוך שהוא מחזיק סכין ביד השנייה, מה שימנע מכם להתנגד (אם כי זה לא אמור, לדעתי).
תחסכו את זה מהמצפון שלכם. תחושת העליונות שלכם לא תימשך יותר משעה-שעתיים ואח"כ יציף אתכם ים של חרטה.
מה גם, שלכל דבר יש מחיר ו-"What goes around, comes around"...
מי שלא מצליח להתחבר לנאמר לעד כה שיתחבר למה שיאמר מעכשיו - הפן הכלכלי:
חברים, אנחנו חיים בעולם קטן עד גיחוך. כל כך קטן, שאותי אישית זה לפעמים מתחיל להפחיד.
שלבו את זה עם העובדה שבנות מקבלות החלטות בנוגע לבנים בהתייעצויות מאוחדות שלא היו מבישות דירקטריון של תאגיד בין-לאומי ומהר מאוד תגיעו למסקנה שברגע שמחקתם מישהי בצורה לא אלגנטית, אתם אוטומטית מוחקים איתה את כ-ו-ו-ו-ו-ו-ו-ל מעגל החברות הקרוב שלה.
כפי שציינתי, אני לא אדם מאמין, אבל עם השנים למדתי להעריך את "צחוק הגורל", ואני מבטיח לכם שיום יבוא ואותה בחורה שדפקתם וזרקתם עוד תייעץ למישהי שאתם מאוהבים בה אנושות שלא לתת לכם סיכוי וברגע שהיא תספר לה את הסיפור האישי שלה אתכם, אתם תהיו מחוקים מרשימת ההמתנה for good. אני אומר את זה מניסיון אישי.
תחשבו רחוק - תחשבו חכם. מופסדים אתם בטח ובטח שלא תיצאו.
3. אומנות הפיתוי
אומנות הפיתוי my ass...
חבר'ה בואו נהיה מציאותיים: אנחנו חיים במדינת ישראל, בה אנשים מגרדים בתחת בתחנות אוטובוס, דופקים גרעפסים בברים, מפליצים במועדונים, לובשים כפכפים רקובים מימי התיכון עד גיל 30, דוקרים בחניות רק בשביל לא לצאת פראיירים ואני יכול להמשיך ככה עוד שעות על גבי שעות.
אנחנו לא חיים בסרט הוליווד שחור לבן משנות ה-40 ולא נמצאים בקליפ של אמן היפ-הופ שקר כלשהו.
אף אחד לא לובש פה חליפת טוויד, נכנס לבר עם לסת מרובעת וחיוך ערמומי על פניו, מציט סיגריה, ניגש לבחורה הראשונה שהוא רואה, לוחש לה מילה וחצי באוזן ועוזב איתה את המקום ואף אחד לא נכנס למועדון בפנים רציניות ומיד נפתחים סביבו 10 בקבוקי שמפניה וכל הבחורות נוטפות המין מסבות את מבטיהן אליו כמהופנטות.
אין דבר כזה אומנות הפיתוי. אין, לא היה ולא יהיה, מהסיבה הפשוטה שבנות לא מטומטמות מספיק בשביל ליפול קורבן לאיזו נוסחה מטופשת.
כן, ישנם מרכיבים בסיסיים שימשכו אותן, עליהם דיברנו בפוסט הקודם, אולם מינון המרכיבים הללו, צורת ההגשה והתזמון משתנים ממקרה למקרה.
אז נכון, יש סטוצים בשירותים של המועדון ויש סקס על הדייט הראשון, אבל זה לא כי אתם "מפתים", אלא כי אתם מוצאים חן ויש הבדל עצום בין השניים.
עזבו אותם מהמרדף אחר איזו אומנות שעצם קיומה נתון במחלוקת - תתרכזו בלהפוך את עצמכם לאנשים טובים יותר ויפים יותר בעיניי עצמכם. כל היתר ילך חלק, אני מבטיח לכם.
4. אינטואיציה נשית וארגז הכלים שלכם
מי שגדל על ערוץ הילדים ודאי זוכר את הסדרה "ארטור" ויזהה את השורה הבאה משיר הפתיחה: "כל אחד הוא מיוחד".
חברים, כולנו התברכנו במעלות שונות באותה מידה שכולנו נדפקנו בפאקים שונים. כולנו שונים זה מזה וכל אחד מאיתנו חזק או חלש בתחומו שלו.
אם הגעתם לגיל 20, ככה, אפשר להגיד ש-Your goose is cooked, התערובת שלכם התמצקה, אתם כבר לא תשתנו במידה ניכרת (להוציא מקרים מיוחדים של ארועי תפנית בחיים וכיוב'), אתם כבר לא תהיו משהו או מישהו אחר.
אם אתם חבר'ה שמחים וקולניים, זה מה שאתם.
אם אתם חבר'ה ביישנים ושקטים, זה מה שאתם.
אם אתם חבר'ה רציניים ושקולים, זה מה שאתם.
אם אתם שטותניקים וסטלנים, זה מה שאתם.
נקודה.
עכשיו, הפואנטה שלי היא שלא תנסו לשנות את מי שאתם ואת מה שאתם כי מהר מאוד יקלטו עליכם את הזיוף. לבנות יש רדאר מיוחד לדברים האלה - ולעוד דברים בהם אגע בהמשך - הנקרא "אינטואיציה נשית". אני לא הולך להיכנס כאן לויכוח מדעי על האם זה קיים, ממה זה נובע, למה לנו אין ולהן יש וכו'.
פשוט קבלו את זה כעובדה, כשם שאתם מקבלים כעובדה את זה, שכלבים מריחים פחד, שהיקום אינסופי ושהפלוצים שלכם יותר מסריחים במקלחת (אם כי לזה יש הסבר מדעי).
במקום זאת, תלמדו לעבוד עם מה שיש לכם ואל תתביישו או תרגישו חסך כלשהו בגלל שאתם "לא כמו...". התכונות שלכם הן ארגז הכלים שלכם, בכל הקשור לבנות, הארסנל שלכם - זה מה שיש לכם ועם זה אתם תצטרכו ללמוד לנצח.
הרשו לי להמחיש בדוגמא:
מעגל החברים הקרוב שלי כולל את ד', א' ור', כאשר האנטיתזה המובהקת ביותר שלי בכל הקשור להתנהגות בחברה הוא ד'.
ד' הוא... צוות הווי ובידור. הבן אדם פוצח בשיחה עם כל מי שעובר לידו, אוהב מאוד תשומת לב, מדבר בקול רם, בעל מעגל חברתי רחב בצורה בלתי הגיונית, משתתף במסגרות כאלה ואחרות, לומד מדעי המדינה וחובב פוליטיקה ודיבייטינג מושבע.
אני בן אדם שקט, שלא ממהר לקבל כל אחד אפילו למעגל ה-"מכרים" שלו, לא משתגע מתשומת לב, מדבר יחסית בשקט, לא שם זין על הרבה דברים, לומד מקצוע מדעי ולא אוהב להשתתף בדיונים, אלא מעדיף להגיב כאשר כולם אמרו את מה שיש להם.
אולם בכל הקשור לבנות, ההצלחות שלנו פחות או יותר שקולות.
מדוע?
משום שלמדנו לעבוד כל אחד עם מה שיש לו. ד' משחק על קלף ה-"חבר'המניות" וחריפות המחשבה והדיבור שלו, בעוד אני משחק על קלף ה-"מיסתורין" וה-"חוכמה שמחכה להתפרץ בזמן הנכון" שלי.
אין פה שיטה עדיפה. כל אחד קיבל את הקלפים שלו והשאלה היא How do you play your hand.
בעבר ניסיתי לסגל לעצמי תכונות שאינן שלי ומהר מאוד הבנתי שאני פשוט לא מסוגל ושאין לי בכלל צורך בזה.
כל אחד הוא מיוחד.
5. ליגה
מכירים קצת כדורגל? ליגה א', ליגה ב', ליגה' ג', ליגה לאומית, ליגת העל?
אני בטוח שבמהלך שנות חייכם נתקלתם בהאנשה של המושג הזה והכללתו על בני אדם, בכל הנוגע למראה שלהם.
עכשיו קבלו שתי אמירות סותרות:
1. כל אחד יכול להשיג כל אחת.
2. אם מישהי נמצאת מעל הליגה שלכם, הסיכוי שלכם להשיג אותה שואף ל-0.
עכשיו, אני בטוח שראיתם את הסרט "היטץ'" עם וויל סמית' ונהייתם חדורי מוטיבציה ואמונה כשהוא אמר את המשפט הראשון, ודוגרי הוא צודק.
אם אתם אנשים טובים, מגיע לכם - ובאופן תיאורטי, אתם גם מסוגלים - להשיג כל אחת, אלא שדבר אחד עומד בעוכריכם בצורה מתסכלת על דמעות - זמן.
המשפט השני מתבסס בדיוק על ההנחה הזו: כדי להרשים מישהי במה שיש לכם בפנים, אתם צריכים לקבל זמן, צ'אנס, מאית הסיכוי לתת לה לראות את זה. אבל מה לעשות שאת הצ'אנס הזה אתם סביר למדי שלא תקבלו.
מה לעשות, אנחנו חיים בעולם חומרי, שטחי וחסר ס(ו)בלנות, כאשר חלק ניכר מהתיאור זה נוגע גם לצורה בה אנו שופטים בני אדם לפי המראה החיצוני שלהם וההתנהגות שלהם.
חברים, באמת צר לי נורא, אבל אין מה לעשות.
אתם יכולים להיות הבן אדם הכי נפלא ואצילי בעולם, אבל אם אתם מקרינים חוסר ביטחון או נראים לא טוב, הן תרמוסנה אתכם כמו זבל ואת תיזרקו מכל המדרגות. מה שמתסכל עוד יותר, הוא העובדה שאותה אחת שתרמוס אתכם, במקרים רבים בכלל לא תהיה ראויה לכם - לא מבחינה אנושית ולא מבחינה פיזית.
אבל בואו רגע נהיה כנים עם עצמינו: בחורה שמנמנה ניגשת אליכם בבר ומבקשת בקול חלוש ורועד מביישנות את המספר שלכם. מה תעשו? תוציאו רגע את פקטור החרמנות שלכם מהסיפור ותניחו שאתם יכולים להשיג כל בחורה אחרת בחדר אם רק תשרקו לה, כשם שבנות יפות יכולות להשיג כל אחד ואחד בחדר.
אתם תשימו על השמנמונת שמולכם? די נו, אל תהיו עכשיו יפי נפש ותגידו שתתנו לה צ'אנס!
ברור לכולנו שבמקרה הטוב ביותר אתם תגידו לה שזה נורא מחמיא אבל יש לכם חברה ובמקרה הממוצע פשוט תגידו לה, "לא".
אז רגע לפני שאנחנו קופצים ומטיחים בהן האשמות, בואו ניכנס שנייה לנעליים שלהן.
עכשיו, איך כל זה מתקשר אליכם?
תדעו את המגבלות שלכם. אם אתם חבר'ה שנראים לא טוב, סביר להניח שלא ילך לכם עם הבחורה הכי יפה במועדון. פשוט תרדו ליגה, כמה שזה לא נשמע מכוער.
הפאנץ' בכל הסיפור מגיע, מהפקטור של ביטחון עצמי. ברגע שתצברו ביטחון עצמי, אתם תתחילו להקרין יופי שונה. לא פיזי, אבל כזה, שיאפשר לכם לעבור בשלום את רדאר "האינטואיציה הנשית".
איך צוברים ביטחון כזה? זוכים בגביעים של כל הליגות התחתונות, ופה זה כבר הופך לעניין של תרגול נטו.
לנסות, לנסות ולנסות שוב. אני מבטיח שיהיו לכם יותר מפלות מהצלחות, אבל כל הצלחה קטנה כזו תעלה לכם את האגו ותקרב אתכם עוד צעד אחד קטן למטרה הסופית שאתם מציבים בפני עצמכם.
הנושא הזה עשה לי בחילה, אז אני עובר ל...
6. אהבה, "האחת" ופרופורציות
קצת קשה לי להתחיל את הדיון הזה משום שבאותה מידה שאני מבקש לנפץ לכם מיתוסים אחדים, אני לא רוצה לפגוע בתקוות הקטנות שמחממות לכם את הלב.
בוא נגיד ככה:
אני לא יודע אם אהבה קיימת או לא - זה עניין סובייקטיבי שמשתנה מיום ליום. ביום בו תיפגשו מישהי מיוחדת שתיענה לחיזורים שלכם, אתם תאמינו שהאהבה קיימת, שהעולם ורוד ושהכל סביבכם נוצץ. ביום בו היא תשבור לכם את הלב, אתם תסתכלו על המושג הזה בבוז ובציניות ותחשבו שהעולם הוא מקום מכוער, שחור ומדיף ריח של ביבים.
אותו כנ"ל נכון לגבי אותה "אחת" שאתם אולי מאמינים שנוצרה בדיוק בשבילכם.
ביום בו תכירו את החברה הבאה שלכם, אתם תדמיינו ניצוצות באויר, זיקוקים בשמיים ותבחרו לזכור את היום הזה כיום חג, בו פגשתם את זו שהגורל שמר רק לכם, אבל 5 שנים מהיום בו תיפרדו אתם עלולים לפגוש אותה ברחוב ולא להבין על מה בכלל הייתה המהומה ולהתפלא איך בכלל חשבתם שהיא "האחת".
רוצים את דעתי האישית?
אין דבר כזה "האחת" והאהבה היא בסה"כ State of mind, רגש שנוצר עקב תנועה של מולקולות בגוף שלנו מנקודה א' לנקודה ב'.
אגב, אם הייתם שואלים אותי את אותה שאלה לפני שנה וקצת, הייתי אומר לכם שכבר פגשתי את האחת והיחידה בשבילי, שמבחינתי עוד 5 שנים אפשר ללכת לחופה ושהאהבה היא הדבר האמיתי והטהור היחידי שקיים בעולם הזה.
דבר אחד, ורק דבר אחד, בטוח - המוות.
הכל חייב למות ולהיעלם: בני אדם, בעלי חיים, צמחים, רגשות. לכל דבר יש סוף וזה משהו כ"כ חשוב, שאפילו בחרתי לקעקע אותו על הגוף שלי כתזכורת לימים אפלים ולימים ורודים כאחד, שיבואו.
הנקודה שלי היא, קחו הכל בפרופורציה.
ביום המדהים ביותר שלכם תזכרו את הענן השחור והאפל שמתקרב ובא מקו האופק.
ביום הכואב והשחור ביותר שלכם תזכרו שעוד פרק זמן כלשהו, ארוך ככל שיהיה, הכל ישאר מאחוריכם והשמש שוב תזרח.
חשוב מאוד - פרופורציות...
7. מלכודות דובים
את הדיון ב-"מלכודות דובים" אולי היה ראוי יותר לעשות מיד אחרי הפסקה "אל תשקר", אבל לא התחשק לי לסיים באוירה של מוות.
כשאני אומר "מלכודות דובים", אני מתכוון לאותן בחורות, שאתם לא באמת נמשכים אליהן אבל מרגישים חרמנים מספיק בשביל להכניס למיטה שלכם.
העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת לכם, בהתבסס על ניסיון העבר הלא דליל שלי בסיפורים כאלה, היא "אל!" ואם כבר אתם עושים את זה, לפחות תדאגו להבהיר לה את כוונותיכם.
תנו לה להבין שמבחינתכם זה בסה"כ קטע מיני - אין החלפות, אין החזרים, אין פיצויים והשימוש הוא על אחריות המשתמש בלבד.
אל תתנו לבנות כאלה לפתח ציפיות ליותר מזה, כי הנטייה שלהן היא להיסגר לכם על הרגל כמו מלכודת דובים. אתם תדממו ותתפתלו מכאבים עד אשר תתחילו לנגוס בבשרכם שלכם רק בשביל להשתחרר מהאחיזה הצורבת וההדוקה.
אתם תנגסו לעצמכם במרפקים מרוב תסכול, הראש שלכם יבער מהמיגרנות שהן ינחיתו עליכם והנורא ביותר הוא שלא יהיה לכם את מי להשאים חוץ מאת עצמכם.
זה נשמע מצחיק, אבל תאמינו לי שזה רק בדיעבד.
אני מניח שמספיק להפעם - לכו לעכל.
הקונסוליירי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
