שיחה עם שיר:

"למה אתה כל כך פוחד שאנשים ידעו שאתה חכם?"

"אני באמת לא כזה חכם. אנשים הרבה פעמים סתם חושבים את זה כי אני לרוב לא מתרגש מדברים שאומרים לי."

"זה הקטע אתך - השלווה הזאת היא בדיוק מה שעושה אותך כזה חכם. אתה לא מתרגש משום דבר, אתה לא מרגיש שאתה צריך להוכיח את עצמך לאף אחד, אתה פשוט אומר את מה שאתה חושב. אתה לא עושה הרבה רעש וצלצולים, ואתה לא מרגיש צורך לדבר חזק בשביל שכל מי שבחדר ידע איזה גבר-על אתה. אם אין לך שום דבר חכם להגיד, אתה פשוט לא אומר כלום; אבל כשאתה כן בוחר להגיד משהו, זה תמיד משהו חכם, וזה תמיד איזו תובנה מעניינת שאף אחד לא הצליח לראות חוץ ממך ואני בספק אם מישהו אחר היה יכול לראות אותה בלעדיך. אתה נמצא כרגע במקום שכמעט כל אחד בו חושב שהוא איזה משהו מיוחד - רוב האנשים מגיעים הנה אחרי חיים שלמים שבהם הם היו האנשים הכי חכמים בחבורה שלהם. לכן יש פה גם אנשים שמפחיד אותם לראות טיפוסים כמוך, שפשוט שמים אותם בכיס הקטן בלי להתאמץ אפילו, ועושים את זה יום-יום, בשקט ובצניעות."

שיחה עם נועה:

"אתה יודע, תמיד כשאני רואה אותך בספרייה אתה מחייך ורואים שנעים לך פה, וזה עושה לי מצב רוח טוב ועושה לי גם נעים להיות פה."