התלבטויותיה של יורדת עולה

שלום לכם,

בהמשך לפתיח שלי מאתמול בהקשר לחזרה שלנו ארצה , אתחיל היום ברשימת הבעד ונגד שלי.

כפי שכבר ציינתי בפניכם הנושאים יהיו ההבדלים בחיי היום יום, בין ישראל לכאן, למרות שיש לי כל כך

הרבה נושאים לא התלבטתי בכלל בבחירת הנושא הראשון.

הנושא שאדבר עליו היום הינו הנימוס ,כבוד האדם לזולת , תרבות הדיבור וכו'... אני מתחילה בנושא זה דווקה מאחר ונושא זה מאפיל על יתר הנושאים שלנו בחיי היום יום.

בואו נתחיל מרגע היציאה שלנו מהבית, מברכים לשלום שכנים שלנו בחיוך ובנועם וממשיכים הלאה , עולים לרכב שלנו ומתחילים בנהיגה ....  

האלימות המילולית מתחילה על הכביש ומסתיימת בכנסת! או ההיפך עוברת בין מגרשי הכדורגל לבין תוכניות הטלוויזה בתי ספר במקומות העבודה ואיפה לא ??

• כאן: נתינת זכות לנהגים אחרים להשתלב בתנועה הינה דבר המובן לכולם זה נעשה באופן הדדי ובאופן טבעי, איש לא יוצא פרייר מזה. (תמיד צריך לזכור שיש יוצאים מהכלל יש מטורפים בכל מקום, וגם כאן יש תאונות קשות) אבל המוטו הוא נהג ותן לנהוג איש אינו מפריע לאחר. הנהיגה על הכבישים היא בדרך כלל בטוחה ורגועה , הכביש שייך לכולם באופן שווה. הולכי הרגל כאן הם מלכים, התנועה עוצרת מידית כשהולך רגל יורד לכביש. ואתה לא שומע צפירות   ב כ ל ל !!!
• בישראל: ההרגשה  מלחמה על הכביש !  איש איננו פרייר, עוקפים מכל הצצדים מכל מקום , קללות בין נהגים התפרצויות זעם , אי מתן זכות קדימה, כולם ממהרים , פחד מאיפה זה יגיע הפעם ללא כל הודעה מראש, עדיין צופרים בארץ? ( יש כמובן לזכור שיש יוצאי מהכלל יש נהגים זהירים ומתחשבים הנוהגים כחוק)

• נכנסים לקניונים או למרכולי מזון, האווירה נעימה שקטה רגועה לוקחים את עגלות הקניות ובסיום מחזירים אותה לאותו מקום . מרכזי המזון בדרך כלל מרווחים נקיים מאאאאד .ואם לגמרי במקרה אתה נתקל  בבן אדם אחר בטעות, מיד מבקשים האחד מהשני סליחה, (זה נשמע מאד טפשי לציין אבל זה לא קיים בארץ מקסימום מטריסים לשני - היי תראה לאן אתה הולך !). יש המון סבלנות בשיח בין אנשים, מקשיבים ולא מפריעים או לא קוטעים את דבריו . זה מקסים בעיניי אפשר לראות זאת בשיח בטלוויזיה בין מראיינים לבין מרואיינים, בין פוליטיקאים ובכלל ...כל כך מנומסים נותנים כבוד הדדי לכל אחד גם אם דעתם שונה האחד מהשני. פשוט נושא להערצה.
•  ברגע שנכנסים לקניונים או למרכזי מזון שומעים רק רעששש צעקות כל אחד מדבר לשני בקולי קולות . נכון אנו ידועים כאנשים רועשים אבל זה יותר מידי. מתערבים בשיחה אחרת מבלי שנתבקשנו ,  החוצפה הישראלית שפעם נשמעה כמחמאה כבר לא כזאת בכלל. אין סבלות בשיח בין אנשים כל אחד רוצה לאמר את דבריו אבל מקשיבים בחוסר סבלנות או לא מקשיבים בכלל מדובר גם במדורי הטלוויזיה כולם כאחד מתרעמים על האלימות המילולית בארץ אבל.... תקשיבו לכל תוכניות הפוליטיקה, המרייאנים אוהבים לשאול שאלות מבלי לתת זמן למרואיינים לענות עליהם , קוטעים אותם כולם מדברים בבת אחת ונכנסים לדברי השני, זה נראה ונשמע כמו שיח של חרשים... נורא . בסופו של דבר לא ניתן להבין שום דבר. מדובר גם בתוכניות פרשני הכדורגל, הם הם מתלוננים על האלימות במגרשים ובשיח שלהם שומעים רק צעקות ! תאמינו כאחת מהצד זה נשמע נורא גרוע. אבל הגרוע מכל מתחיל ונגמר בממשלה , הם הם האומרים שהדור שלנו הוא אלים מילולית השפה העברית הולכת ונעלמת מרוב סלנג ושם האלימות המילולית ותרבות הדיבור הינה הדוגמא הרעה לכל ישראלי באשר הוא.

בימינו כל כך הרבה ישראלים נוסעים לחו"ל ורואים את משאני מספרת כאן זה לא מדע בדיוני , רואים את היופי הנקיון השקט הרוגע הנימוס האמון באנשים וכו'.... ואפשר לקחת את הדברים הטובים הללו ולישמם בארץ מבלי להחשב לפרייר.

ועד לפעם הבאה נקווה שכולנו נהייה מתחשבים יותר ,אוהבים ומכבדים יותר האחד את השני. 

שלום לכם

החלטתי לשתף אתכם בהרהורי ליבי על החלטתינו לשוב לישראל מסיבות שתוכלו להבין בהמשך .

חיינו לגמרי השתנו מרגע שנפלה ההחלטה. עד אותו רגע חיינו התנהלו על מי מנוחות ללא כל שינויים מהותיים. ההחלטה גרמה לנו למעין זעזוע לא קל שלא היינו מוכנים לו.

מזה שני עשורים אנו חיים מחוץ למדינה מתוכם היינו פעמיים לתקופות מסויימות בארץ. לפני מספר שנים  שני ילדינו חזרו לארץ והם כמובן מאד מאושרים על החלטתם ואילו אנו נשארנו כאן עם צעיר ילדינו אשר לומד כעת באוניברסיטה מחוץ למדינה בה אנו חיים.

בהמשך להחלטה שנפלה היה עלינו להחליט על תאריך יעד אותו כמובן היה קשה לקבוע בשל העובדה שבנינו הצעיר עדיין נתון לתמיכתינו להמשך לימודיו. למרות זאת הוחלט על שנה מחודש יולי לסיים את כל הסידורים עד החזרה.

עד כאן הכל נראה טוב ויפה אבל מה , אני אישית התחלתי להשוות בין כל כך הרבה תחומים בחיי היום יום כאן לבין אותם תחומים בחיי היום יום בארץ. אני רוצה להגיע לארץ עם ידיעה ברורה שידועים לי כל ההשלכות החיוביות והשליליות שלא יהיו לי הפתעות (לבעלי אין בכלל כל התלבטויות הוא מוכן להגיע כבר אתמול). ומכאן נולדה הרשימה בעד ונגד או יותר נכון מה יש לנו כאן ומה יש לנו (או אין לנו ) שם.

ומעכשיו והלאה אפרוס בפניכם את כל התלבטויותי. אשמח מאד אם תתקנו אותי אם אטעה לגבי דברים מסויים שקיימים בארץ אולי דברים אלו השתנו עם השנים שבהם אני שוהה כאן.

לפני שאני אסיים להפעם אומר לכם רק שהסיבה העיקרית והשקולה מכולם לחזרתי לארץ היא אהבתי למדינה (לאחר שהייה כל כך ארוכה מחוץ לה , הגענו למסקנה שאין מקום בעולם המשתווה לישראל) וכמובן להיות יחד עם ילדי.