אני מרגישה חשופה, פגיעה, בודדה חלקית ומתה מפחד.
האם ככה מרגישים כשמתחילים לפתח טיפה רגשות כלפי מישהו? אני כבר לא זוכרת. מנסה לשמור על עצמי, שלא להפגע, לא לצאת בלי כלום, שלא יכאב לי אבל נמשכת פנימה, הלב שלי קופץ בקצב מהיר ואני שמה את היד על החזה כדי לנסות להבין האם אני משתגעת? האם הכל תקין שם? אולי ככה זה אמור להרגיש אחרי תקופה ארוכה של החלמה ושל ניסיון לא להרגגש שום דבר. אני לא חסינה, לא מסוגלת לעצור את הדמעות. למה זה מרגיש ככה? זה נורמלי? כאשר אני נופלת למקומות האלה ומהססת, משהו בי נסגר ואי אפשר שלא לשים לב מבחוץ. תמיד ידעתי שביחד עם כל ה"ניתוקים הרגשיים" שלי אני שקופה כמו ספר פתוח ועובדה שהבחור יודע לקלוט את זה תוך שניה. אין לי כוח למשחקים ואין לי כוח לדמעות. לא רוצה צעד קדימה ושניים אחורה. רוצה שיהיה ברור לאן הולכים בלי שטויות. אז מה שזה מסובך לפעמים? אז מה שאני מסובכת? כולנו שרוטים, כולנו באים עם משקעים. אני עוצמת את העיניים חזק חזק ועוטפת את עצמי בשמיכה. בסוף יש לי אותי וזה הרבה. אבל זה כבר לא מספיק.
*עריכה - אחרי פגישה לילית שכזאת היום פתאום נפל לי האסימון...הוא מוציא אותי מאזור הנוחות וכנראה זאת אחת הסיבות שהוא מטלטל אותי כל כך.
עוד טיפה ואני אהרוס הכל עם החוסר בטחון שלי.
כינוי:
fransi
בבלוג זה
בכל הבלוגים
