HAgigit

כל מני דברים קרו לאחרונה. 

בשבוע שעבר נפל מדף עם כל הדיסקים והכל ביחד התנפץ על הרצפה. אני הייתי עדה למחזה אחרי יום פסיכי בעבודה, אז לא היה צריך הרבה כדי שאתפרק לגמרי. באותו הלילה, תוך כדי השינה נפל לי על הראש העמוד של הווילונות על הראש.

עם הווילונות...

חטפתי התקף לב על המקום והייתי בטוחה שמישהו עלה לי על המיטה. יום למחרת החלטתי להכין מג'דרה ונשרף לי הסיר תוך כדי ההכנה. מה היקום מנסה להגיד לי?

אמא שלי כמובן ישר נלחצה וביקשה שאדליק נרות בדירה. "הממ..זה לא טוב מה שאת מספרת" היא אמרה בטון רב משמעות ולא פירטה יותר. אמא שלי יודעת להרגיע אותי, זה בטוח. 

בין לבין הכרתי מישהו. המישהו הזה מבוגר יותר ממני בכמה שנים טובות וגם יש לו ילדה קטנה. בינתיים עוד לא החלטתי לגמרי מה עמדתי בנוגע לכל סיפור הילדה ואם היו אומרים לי לפני חצי שנה שאצא עם בחור גרוש עם ילדה, כמובן הייתי שוללת על הסף. אבל כנראה אנשים מתבגרים. מה שבטוח שהילדה נראית מקסימה ושהוא אוהב אותה המון. 

יש לו חשיבה הרבה יותר בוגרת, הוא בטוח לגבי מה שהוא רוצה והוא מאתגר אותי ברמות שבכלל לא הכרתי. והוא חמוד נורא ושולח הודעות שנונות, שנונות מדי אפילו ויש לו משהו מרגיע בנוכחות. מצד שני, הפרידה מהאקס לא הייתה לי קלה והשאירה אצלי המון משקעים והגנות. אני שמה לב שקשה לי יותר להפגין רגש ולהפתח. אני רוצה, בא לי שזה יצליח אבל כנראה בקצב קצת פחות מהיר משלו. 

מוזר לי להיות עם מישהו אחר, מוזר ומעולה באותה הנשימה. קצת שכחתי איך זה מרגיש - הפרפרים בבטן לפני שנפגשים, כשמחזיקים ידיים, הכל של התחלה. 

קשה לי להאמין שעברו כבר חמישה חודשים. אמרו לי שהזמן מרפא וזאת הקלישאה הכי גדולה ואמיתית שיש.

אני חושבת שאני בדרך ומאוד נחמד לי.