אחרי הערב ההוא..
לא יכלתי להסתכל עליו שוב בעיניים..
אבל הוא הסתכל בשלי.
וצחק.
המשכתי לחיות עם הכאב הזה, פשוט לא יכלתי להתגבר עליו.
יום אחד..
החלטתי.. זהו.
הוא לא יפגע בי יותר,
אני מתגברת עליו.
גרמתי לעצמי להתאהב בילד אחר,
נדב.
זה היה ביום שבת.
כמובן שעדיין נשארו לי רגשות אליו..
אבל התחלתי להתגבר..
ביום שני.
חברה שלי, רז
הביאה כדור.
והוא לקח לה אותו
בלי שהיא הרשתה
והוא לא הסכים להחזיר לה
היא פחדה,
היא לא הייתה מסוגלת נגדו
העיפו את הכדור אליי
ותפסתי אותו.
לקחתי אותו והבאתי לה.
הוא נורא התעצבן,
התחיל לצרוח עליי ולקלל אותי.
ואז הוא בעט בי..
ורץ לכיתה, וסגר את הדלת
ולא נתן למורה להיכנס.
רצתי, כרגיל לשירותים
ניסיתי להרגיע את עצמי,
נשמתי בכבדות,
הרגשתי כאילו הכל מתפרק,
ואני מוכנה להישבע לכם שכמעט איבדתי הכרה.
המורה הגיעה ולקחה אותי לחדר שלה
היא הלכה להביא לי מים
נדב הגיע..
לי ולנדב, לא היה קשר.
נדב היה בכיתה המקבילה,
ובחיים לא דיברתי איתו.
אני בספק אם הוא ידע את השם שלי.
הוא הגיע.
הוא ראה אותי בוכה, שבורה לחתיכות.
הוא שאל מה קרה.
אמרתי "אורי."
הוא שאל :"מה הוא עשה לך? הרביץ לך?"
עניתי: "גם."
הוא שאל אם אני יודעת איפה המורה, אמרתי שלא..
והוא הלך.
הסברתי למורה מה היה,
לא יכלתי להגיד מילה מבלי להתייפח באמצע..
היא שלחה אותי לספרייה, במקום השעה הבאה,
ושם נדב היה.
הוא ישב מולי וקראתי..
לא היה לי אומץ לדבר איתו.
גם לא אחרי שהוא ראה אותי ככה בוכה..
המשך אחר כך.
היי תגיבו -.-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
